בגיל 42 החלטתי לעשות משהו שמעולם לא עשיתי - פרק בלי תסריט, בלי הכנה, עם השאלות הכי קשות שיש. אביה המפיקה שלנו הכינה לי שאלות שאפילו אני לא צפיתי, וכל התשובות יצאו בזמן אמת. מהגול העצמי הכי מביך שלי ועד לתובנה הכי גדולה של השנה האחרונה, איך העולם ישתנה בעוד 10 שנים עם הבינה המלאכותית? דעתי על כסף מול משמעות, על להיות מושגח, על הפער הגדל בין עצלנים למבצעים, ועל למה ההשגחה הפרטית היא המצפן הכי חזק שלנו.

❤בונוס מיוחד: קובץ PDF להורדה עם 10 השאלות החזקות מהפרק שיעזרו לכם להטמיע אותם בחיים שלכם כדי לחיות חיים טובים יותר נקודה.

https://drive.google.com/file/d/1Gzqn3YIw0_Rr_zWa_0aHyrcTP7df4pMg/view?usp=sharing

מכאן אתם נרשמים לזום (ללא עלות) לחשיפת התוכנית להכשרת מאמנים מנטליים הקרובה שלי: https://eitanazaria.co.il/school-welcome

אודות הפרק:

לאחרונה יצאה סדרה תיעודית שעוקבת אחר הטניסאי המפורסם קרלוס אלקרס, שמנסה לשלב בין הלחצים שדורשת קריירת הטניס הפנומנלית שלו ובין הצורך שלו להשתחרר ולחגוג כצעיר בן 20. אז ניתחתי את הסדרה ובניתי את הפרק הזה סביב 10 חוקי ההצלחה – ואזהרות מכישלון – שכל מי שרוצה להגיע שוב ושוב לצמרת מבלי לאבד את עצמו ולפרוש בדרך, חייב להכיר. פרק עם תובנות מנטליות שילכו איתכם לכל מגרש בחיים ומותאמים לדור החדש של הווינרים.

ליצירת קשר עם ד״ר ורד בורס סלע מכאן: [email protected]

אודות הפרק

טראומה היא לא תחום המומחיות שלי - אבל מאז ה-7 באוקטובר היא העסק של כולנו. השנה האחרונה הייתה מהקשוחות בחיי, ולא הבנתי למה, אני בסך הכל אדם מתפקד. לקח לי זמן אבל היום אני מבין (וגם מודה) - אירועי ה-7 באוקטובר לא טלטלו רק את מי שחווה אותם במעגל הראשון או השני - אלא את כולם, כולל את האנשים הכי תפקודיים שיש (גם הווינרים הכי גדולים שאתם מכירים, ואולי זה בכלל אתם). אז מה באמת עובר עלינו? למה אנחנו בתחושה שמשהו לא בסדר איתנו? ואיך יוצאים מזה? איך צומחים בצל טראומה לאומית? והאם זה ״פשוט״ כל כך?

לשם כך, הזמנתי לאולפן חברה חדשה (שמרגיש שמכירים מילדות) שהצליחה לעשות לי סדר ויצקה היגיון מאחורי מה שעובר על כולנו - ווינרים בצל טראומה לאומית - קוראים לה ד"ר ורד סלע, מומחית בטראומה, אובדן ושכול, חוקרת ומרצה בביה"ס לטיפול ייעוץ והתפתחות האדם, אוניברסיטת חיפה.  מאז אירועי ה-7 באוקטובר ורד מקדישה את מירב זמנה במחקר, ליווי וטיפול בנפגעים ומשפחותיהם, אזרחים וחיילים, שבים ומשפחות חטופים שעדיין בעזה. 

ורד היא גם חוקרת ראשית במחקר בנושא הטיפול בילדים ואמהות השבים משבי חמאס בשיתוף עם השירות הסוציאלי במרכז הרפואי לילדים ע"ש שניידר, חוקרת ראשית במחקר על השלכות ארוכות טווח של טראומת "ילדי אנטבה החטופים" בשיתוף עם ד"ר מריאלה מושבה, החטיבה הפסיכיאטרית לילד ולמתבגר, ביה"ח ע"ש אדמונד ולילי ספרא לילדים, שיבא, תל-השומר.

בעקבות ממצאי המחקרים בראשותה, פותח מודל תיאורטי ויישומי חדש להתערבות קצרת מועד בנפגעי טראומה אקוטית. המודל הוצג בכנס בינלאומי של ליגת החוקרים העולמית שהתקיים בברלין השנה, וכן עתיד להתפרסם בכתב עת בינלאומי בימים אלה ממש. 

ובפרק שלם דיברנו על הטראומה הלאומית של כולנו ואיך ״פשוט״ לצמוח ממנה

להאזנה עכשיו 🎧

לא חשבתי שהפוסט הזה יגע בכם ככה, אבל אחרי שזה קרה הקלטתי לכם פרק מורחב עם מדריך אישי שכל אחד מכל יוכל להתבונן בו כדי לסיים מלחמות עבר שלא משרתות אותו יותר היום

https://www.instagram.com/p/DH9HDofICzi/?igsh=Z2YzNnNydzV2YzJl

אני מרגיש שאני עובר תהליך של פרישה מודעת, לא פרישה כמו זו שאיתן הכדורגלן עבר בגיל 27 כשקרעתי גיד אכילס ונזרקתי לחיים החדשים ככה בבום, בלי הכנה מוקדמת.

הפעם, מהמקום בו אני נמצא זה מרגיש מצד אחד נכון, מדוייק, ובו זמנית מפחיד, קצת כמו אובדן מבחירה.

אני רגיש בחודש הזה להמון דברים שלא נתתי להם מקום במשך שנים, וזה שואב ממני המון אנרגיה לצד הקצב המהיר שהתרגלתי לרוץ בו בחיים

והחודש הזה הרגיש כמו לשחק עבור 2 שחקנים:

1.איתן ההישגי

2.⁠ואיתן הרגיש שההרדמה המנטלית שלו התפוגגה

ולא, אני לא טס מחר לתאילנד לחבק עצים, וגם לא מכריז על חופשה, לא מאמין בבולשיט הזה, להפך, אני בטירוף ואהבה למה שאני עושה, ומרגיש שרק התחממתי עם הסיפור המופלא הזה שנקרא החיים, ואני הולך רק הולך להגדיל - אבל בדרך שתתאים למקום שבו אני מונח היום

אז מה כל הסיפור?

כדי להבין אותו צריך ללכת אחורה, ממש לילדות שלי, אני אסביר, תחזיקו ראש…

נולדתי ״מבוגר״,

יעיד כל מי שגדל איתי.

מילדות זוכר את החיים כקרב, תחרות - לא כמשחק! קרב שבו תמיד צריך להיות מוכן, דרוך, לשרוד, להקדים את האויב, להחזיק הכל ביחד – בלי לעצור, בלי לנוח, בלי להראות חולשה.

וזה השתלם לי ככדורגלן בענק, גדלתי להיות ספורטאי של עבודה קשה - לא כוכב של כישרון טבעי.

וכשאתה חי ככה? אתה לא יכול סתם לקחת הפסקה, או חלילה לשחרר.

אתה לא יכול פשוט להגיד ‘אני עייף’, ‘אני צריך זמן לעצמי’, כי ״מנוחת הנפש זה לחלשים״.

ובגלל של״ילדים מבוגרים״ כמוני יש כח סבל אמאלה ואבאלה (אם אתם כאלה אתם יודעים על מה אני מדבר) הדרך היחידה שלנו לשחרר קצת או השם יעזור ״לבחור בעצמנו בלי אשמה״ היא רק דרך מופע מרהיב של פציעה, קריסה, כזו שכולם יראו ויאשרו שאין פה תרמית (אגב, אם אתם חייבים להגיע לקצה כדי להרשות לעצמם לנוח בלי אשמה אתם בוודאות יודעים על מה אני מדבר) - אבל אז עוד לא ידעתי את זה.

אז דחפתי את עצמי לקצה שוב ושוב בלי להקשיב לגוף שלי, עם אפס רגישות לצרכים הפרטיים שלי, אז הגוף מצא דרך להכריח אותי לקחת חופש מעולם הכדורגל – בדרך שלא רציתי - בקריסה.

הקריסה שלי הייתה בגיל 27 כשקרעתי את גיד אכילס בצורה אכזרית, שאילצה אותי לפרוש מעולם הכדורגל שהיה כל חיי.

לפרוש מכדורגל היה שבר גדול,

אבל בדיעבד זו הייתה קפיצת המדרגה הכי גדולה שלי בחיים

כי מאז קרו לי דברים מופלאים עליהם מודה לבורא כל יום

למרות השיקום הארוך והמתיש שעברתי רק כדי לחזור לעמוד על הרגליים ולחזור ללכת בלי קביים

ולאחרונה אני מרגיש שאני לקראת קפיצה נוספת בחיים, והדבר המטורף ששמתי לב אליו הוא האוטומט שלי שהדרך היחידה שהוא למד דרכו לקפוץ לרמה הבאה שלו בחיים היא… צדקתם, פציעה.

ההבנה הזו התחדדה כשחבר אמר לי: ״בניגוד אליך - אני לא יודע לעבוד עם מצבר ריק!״

זאת הייתה הכאפה הראשונה.

הכאפה השניה הגיע עם השאלה השניה שלו שטלטלה אותי, הוא שאל: ״תגיד, מתי אמרתי לאיתן הילד שנגמרה המלחמה?״

שקט בקהל (הפנימי שלי), כי האמת היא מעולם לא אמרתי לעצמי - ״המלחמה נגמרה״. קרוב ל-30 שנה שלא הסתכלתי בראי ואמרתי לעצמי: ״איתן, המלחמה נגמרה, שחרר״

ועכשיו רגע לפני שאני מרים ״מופע פציעה״ חדש אני מזכיר לעצמי שאני לא איתן בן ה-27 ש״היה צריך״ להיפצע כדי לצאת מאורח חיים שלא תאם את החזון העתידי שלו, מזכיר לעצמי שאני כבר לא איתן שמוכן היה לספוג מעצמו התעללות ואורח חיים מוגזם של ״חיים כקרב בלתי פוסק״ מוגזם כדי לתחזק את ההישגים ומטרות

ועכשיו הזמן שלי לעשות את זה נכון,

עבורי ועבור כל האנשים החזקים כמוני שלא הרשו לעצמם לנהל את המלחמה הפנימית שלהם נכון

כי יש לנו מספיק מלחמות לנהל בחוץ

מול אויבים גדולים יותר

אבל את זאת שבתוכי אני מעוניין לסיים

❤️פרק שמוקדש לכל ״הילדים המבוגרים״ מבניכם  שלא אישרו לעצמם לסיים את המלחמה מבפנים, או שעדיין חיים היום מלחמות עבר שכבר אין בהם צורך

מי שדורג כמספר שתיים בעולם בחוויית לקוח והוביל טרנספורמציה עסקית בחברות ענק כמו מרצדס וקדילאק ,בפרק פתוח ונבדיבות שיא חושף את הסוד האמיתי לביצועי-על בארגונים: לא תהליכים או מספרים (ואפילו לא הצבת יעדי צמיחה) - אלא מוטיבציה פנימית וחיבור אמוציונלי. הוא מסביר איך להתמודד עם עתיד בלתי צפוי, מדוע הפחד האמיתי הוא מהעבר ולא מהעתיד, ואיך לגלות את ה"סופר-פאוורס" שיעזרו לנו לצמוח בכל מצב, ואיך לבנות חוסן אישי בעולם משתנה.

ליצור את סיפור חייך: לספר של ליאור ערוסי

רוצים להשפיע על בחירת הפרקים הבאים שלי? מצטרפים מכאן לקבוצת החברים הפרטית שלי עם מאזיני הפודקאט 🎧 ⁠⁠⁠https://chat.whatsapp.com/CdLdW5KxbjU8BDozabhEQL⁠⁠⁠

רוצים להשפיע על בחירת הפרקים הבאים שלי? מצטרפים מכאן לקבוצת החברים הפרטית שלי עם מאזיני הפודקאט 🎧 ⁠⁠https://chat.whatsapp.com/CdLdW5KxbjU8BDozabhEQL⁠⁠

אודות הפרק:

מה אני אמור להרגיש עכשיו? שמח? עצוב? במה להאמין? שיהיה טוב? שאמור להיות טוב? ומה קורה עם החיים שלנו במדינה הזו? ורגע, מחר בבוקר יום ראשון - איך אני אמור לאסוף את עצמי עם כל הרכבת הרים שאנחנו חווים עכשיו?

אם חלק מהשאלות האלה עוברות עליכם, אתם לא לבד - זה נקרא להיות יהודי במעמקי השליחות שלו.

ולא משנה מה עובר עליכם עכשיו אני רוצה לומר לכם דבר אחד, זה לא היה אמור להיות אחרת, פשוט אנחנו אלה שצריכים להיות מחוברים חזק חזק למשימה אליה נשלחנו, ולמצוא את הכוחות להיות בלתי שבירים מול המציאות שמולנו.

ועבורי המשימה עכשיו היא מאד ברורה, להביא אליכם תוכן ופרקים מהשטח, כאלו שאני מביא מתוך העבודה שלי ביומיום ושלא רק שלא מתעלמים מהמצב - אלא תוקפים את המנטליות שבה אנחנו צריכים להיות עכשיו.

וכן, והתלבטתי המון לגבי הפרק שאני מעלה לכם היום - אבל מיד עם צאת השבת הרגשתי שזה הדבר הנכון, לשתף אתכם בפרק שמעצב את האמונה שאני יודע שאנחנו זקוקים להחזיק בראש… ולהדביק אותה בכל בנאדם שנפגוש ממחר בבוקר 🌞

האמונה הזו מסתכמת במשפט אחד פשוט - עם 3 משמעויות שונות (אך משלימות) - שיחד מחברות תוכנית עבודה מנטלית שנוכל להשתמש בה החלה ממחר בבוקר לעבר המשך השיחות שלנו בעולם.

את המשפט הזה לא אני המצאתי - אלא נשיא חברת סייבר בינלאומית אליה הוזמנתי כמרצה מרכזי בכנס תוכנית עבודה של החברה לשנת 2025, והסיפור שדרכו הגעתי למשפט הזה הוא סיפור ששווה להיספר - ואותו הורדתי לפרק שמקווה שיעשה לכם טוב על הלב והנשמה לקראת השבוע שלנו.

מהו המשפט?

איך הוא קשור לכל מה שעובר עלינו?

ואיך הוא המשפט לחיים שכולנו צריכים עכשיו?

כל זה בפרק שעלה עכשיו ממש וזמין לכם, מכאן (17:11 דק׳)

חיבוק אלופים

-איתן

רוצים להשפיע על בחירת הפרקים הבאים שלי? מצטרפים מכאן לקבוצת החברים הפרטית שלי עם מאזיני הפודקאט 🎧
https://chat.whatsapp.com/CdLdW5KxbjU8BDozabhEQL

אודות הפרק:

כששומעים את המושג “ניהול סיכונים”, ישר מקשרים אותו לעולמות הפיננסים, הביטוח, ניהול פרויקטים, טכנולוגיה או רפואה – תחומים שבהם מדובר בזיהוי, הערכה והתמודדות עם גורמים שעלולים לפגוע במטרות, בביצועים ובהצלחה.

אבל מה לגבי הסיכונים הבלתי נראים שמנהלים אותנו?

הסיכונים המנטליים שמתחת לפני השטח, אלו שמזיזים אותנו מהמטרות שלנו עוד לפני שהגענו אליהן?

מה לגבי הפחד שמשתק עוד לפני שהתחלנו?

השחיקה שמכבה את המנוע מבפנים?

חוסר המיקוד שגורם לנו לרדוף אחרי היעדים הלא נכונים?

אלו הסכנות השקטות להצלחה, והן עלולות לחבל בה עוד לפני שקיבלנו הזדמנות אמיתית להצליח.

ובדיוק כמו שכל ארגון חייב אסטרטגיה לניהול סיכונים חיצוניים, כל מי שרוצה להצליח חייב תוכנית עבודה מנטלית – שתאפשר לו לפעול בביטחון, לשמור על אנרגיה גבוהה, ולנווט את הדרך להצלחה בלי לאבד את עצמו בדרך.

בפרק הזה אני חושף 3 הסיכונים המנטליים השקטים שאף אחד לא מדבר עליהם, איך הם משפיעים עלינו – ובעיקר, איך להימנע מהם.

מוכנים? קדימה – אוזניות, ויצאנו לדרך… 🎧🚀

מכאן אנחנו נפגשים לזום פתיחת השערים של מועדון הביולוגיה של הווינרים: https://eitanazaria.co.il/moadon/ מכאן אתם מצטרפים לקבוצת החברים הפרטית של מאזיני הפודקאט 🎧 ולוקחים חלק פעיל בבחירת הפרקים הבאים, בואו: https://chat.whatsapp.com/CdLdW5KxbjU8BDozabhEQL