"ובחלומי באו מחבלים ממנהרה מעזה והם עומדים בחלון חדר השינה שלי".

לפני 10 שנים חלמה פרח פילו מקיבוץ בארי את החלום הזה, בעקבותיו הזמינה מנעולן משדרות שיסדר עבורה נעילה פנימית לממ"ד. המנעול הזה בתוספת מזל, אמונה, כוח רצון ועוד כמה דברים לא מוסברים הצילו את פרח במתקפה הרצחנית על קיבוצה. אין הרבה מילים שיצליחו לתאר את מה שחוותה פרח בשבעה באוקטובר כאשר לא פחות מ 12 מחבלים שהו בביתה שעות ארוכות, אבל לא הצליחו לחדור את הדלת. גם לאחר שכוחות צבא נכחו בבארי, לא עלה בידם להכריע את המחבלים ששהו בביתה והם מחליטים באמצעות כלי הנדסי כבד למוטט את הבית על המחבלים. במשך 48 שעות היא שוהה לבדה בממ"ד החשוך, מאלתרת שירותים, מחשבת כל ביס ולגימה ממעט אוכל ומים שהיו לה שם: "אני הייתי הרמטכ"ל של הממ"ד", היא מספרת ומוסיפה: "הבנתי שאף אחד לא יקום פה אותו בן אדם שהוא הלך לישון אתמול". היא כותבת במחברת שמצאה, מתחברת לאמונה ולרבי מלובביץ', חווה הזיות ובעיקר מבינה שאולי אלו רגעיה האחרונים כאן. יש רגע אחד בו היא כבר מתכננת להסגיר את עצמה לידי המחבלים, אך זה לא קורה בסוף. "שברו את הבית לבנה אחרי לבנה ואני שומעת את הבית מתרסק ומתפורר", היא מתארת.

למרות הכל כעבור 48 שעות, ביום שני בבוקר התשעה באוקטובר כאשר הקיבוץ כבר נקי ממחבלים, היא מצליחה לצאת דרך חלון הממ"ד, לצעוד בשכונה ולהבין שהרבה לא נותר ממנה. היא מוצאת קלנועית ונוסעת איתה עד לשער הקיבוץ. החיילים שם משפשפים את עיניהם ולא מאמינים שהדיירת מבית 425 יצאה משם בחיים! פרח שנולדה בהונגריה בשם קורנליה וחוותה שם עקירה מן הבית בשל היותה יהודיה, חוותה זאת שוב בשבת הארורה כאשר נותרה ללא כלום והיום היא מתגוררת כבר 8 חודשים במלון בים המלח עם קהילת בארי. "היום אני בת 76 ואני צריכה להתחיל לבנות מחדש חיים, מה לעזאזל עושים עם זה?"

שיחה עם אישה שלמרות כל מה שעברה היא מלאת כוחות ומעוררת השראה!