שוחחנו על תחושת אי-הנראות של ילדים עם אוטיזם עמוק, על האכזבות, התקוות והציפיות השונות של הורים, ועל הפער שבין הנראות הציבורית של "אוטיסטים מצליחים" לבין המציאות היומיומית המורכבת של משפחות רבות. דיברנו גם על החשיבות בהגדרות מדויקות, על האמפתיה שנדרשת מהסביבה, ועל המקום שבו אנחנו כהורים צריכים לשים את השיח – לא מתוך השוואה, אלא מתוך הבנה עמוקה של השונות והכאב שכל אחד מביא איתו.

המסר שלנו ברור: השיח חייב להתקיים. באחריות, בכבוד, עם מקום לכולם.