"יום אחד, אמא הנמצאת איתי, התינוקת, במסתור בדיר חזירים, רואה מרחוק חיילים גרמנים מכתרים נערים יהודים וחובטים בהם באלות. אמא רצה לכיוון האירוע ונעמדת בתווך במלוא נוכחותה. המפקד עוצר, מרים ידו ושואל: 'מי את?' - 'Ich been eine mench' 'אני אדם'. לימים שאלתי את אמא: 'איך העזת לחדור אל לב הסכנה?' ואמא, במבט מהורהר אמרה: 'לפעמים האדם יודע'".

תמרה סלע היא אישה מיוחדת, עם סיפור חיים מרתק ועשייה מגוונת.

היא נולדה שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה בורשה, פולין.

בספרה "לפעמים האדם יודע", תמרה מספרת איך היא ואמה הצליחו לברוח רגע לפני שהגטו נסגר, ואת המהמורות לצד הניסים שחוו בדרך.

את הספר, כמו את הכותבת שלו, קשה לתמצת למשפט אחד.

שניהם גם וגם וגם.

הספר הוא גם אוטוביוגרפיה, וגם שירה ופרוזה.

הוא גם על סיפור הבריחה במלחמת העולם השנייה, אבל גם על אנשים שפגשה לאורך הדרך, על תקשורים שחוותה, על הוריה.

וכל זה ארוז בשפתה הכל כך מיוחדת של תמרה.