"המוות של לירון העיר אותי, אבל באופן אחר הוא גם האיר אותי".

לפני כ 11 שנים איבדה רחלי פז שבבו את בנה לירון ז"ל לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן כאשר הוא רק בן 13 וחצי. במהלך השנים חיה בצל הכאב והאובדן ועברה רכבת הרים רגשית ונפשית שהשפיעה על החיים שלה בכל המישורים. שרשרת החיים המוקדמת שלה מורכבת מגירושין של הוריה בגיל צעיר מאוד, אובדן של אבא, ילדות בקיבוץ שבו מצפים מכולם להיות אותו "פס ייצור" ובית שלא דיברו בו בכלל על העבר.

"המוות של לירון היה כמו לאבד חלק מאוד גדול ממני", היא משתפת.

במהלך השנים היא יצאה למסע שכלל קודם כל פיוס עצמי, רק כך יכולה היתה לחפור בשורשים המשפחתיים, לחזק את הקשר עם אמא שלה, להתמודד עם הגירושין מבן הזוג שלה ולהעניק תשומת לב מחודשת לבתה עמונאל שגדלה בצל ההתמודדות עם המחלה של לירון. 

בשיחה מרגשת ופתוחה היא מספרת שפעלה על אוטומט והחיים גילגלו אותה, אבל בעיקר שמה דגש על הרגע בו התחילה להרכיב מחדש את הפאזל המשפחתי, דבר שיצר מסע פרטי בו היא גודלת ומגלה על עצמה דברים חדשים וכוחות שלא ידעה שטמונים בה: "החלטתי אחרי האובדן שאני בוחרת מחדש את הבחירות שלי בחיים ויוצרת את החיים כל יום מחדש".

רחלי עברה טיפול ארוך והיום היא נמצאת במקום שלם, עם הרבה תובנות והרבה כוחות להתמודד יום יום עם כל מה שניצב לפניה. כבר שנה וחצי שהיא עובדת כמלוות שיקום ב"גשר לקהילה" ומרגישה שזה הייעוד שלה: "אני לומדת על עצמי בלי סוף ורואה כמה טוב יש לי לתת מתוך הניסיון שלי, מהחוויות שלי והפגיעות שלי, אני יכולה להיות בעבורם לעזר, לתת, להעניק ולעשות להם טוב".  

ראיון שהוא דוגמא איך לבחור כל יום מחדש.