בפרק הזה דיברתי עם האורח שלי יאיר אשכנזי על המחזה הראשון של חנוך לוין, קברט סאטירי על המלחמה שהוצג לראשונה באוגוסט 1968. מחזה שיאיר, בהיותו מומחה לתאטרון, קורא למנהלי התאטראות הגדולים להציג מיד בשוך הקרבות בעזה. זה לא רק הפרק הראשון על יוצר ישראלי, זה גם הפרק האקטואלי והפוליטי ביותר שהקלטתי עד כה: על יצירה שעיסוק בה גם מדגיש את המרחק בין הימים שאחרי מלחמת ששת הימים לבין ימינו אנו, ולא פחות מכך - את מה שדומה, ולא השתנה. השבחים להרואיות, ההתאהבות שלנו בסיסמאות, וההבטחה שאם לא נעשה משהו, אז המלחמה הבאה כבר בפתח - מטיילת אתנו ברחוב, ישנה לצדנו ומחייכת אלינו ברגע אהבה. כי הסאטירה של חנוך לוין לא הייתה מהסוג המנחם. היא הייתה מכאיבה, דווקא בגלל שהיא הסתכלה עלינו ושיקפה אותנו לעצמנו מבלי למצמץ.