איפה עובר הגבול בין לתת לילד המיוחד את הטיפולים שהוא זקוק להם, לבין להיכנס לסחרחורת של טיפולים בלתי נגמרים? בפרק הזה דיברנו על הצורך לאזן בין הצורך האמיתי של הילדים המיוחדים לטיפולים מקדמים, לבין איפה שזה כבר עובר את גבול הטעם הטוב ועלול לשמש את המצפון ההורי או להפוך לאובססיה.

בין היתר דיברנו על התפקיד שלנו כהורים ולא כמטפלים, ועל הדרך הטובה ביותר של הסביבה להמליץ להורים על טיפול כזה או אחר שיכול להתאים להם. הזכרנו כי לא כל טיפול שקידם ילד מסוים יכול לקדם את הילד שלנו, ועל הצורך להיות סקפטיים ולבדוק היטב לאן אנחנו נכנסים.

סיימנו בכך שהתפקיד ההורי שלנו כולל לא רק לטפל בילד שלנו, אלא לטפל גם בעצמינו וגם במשפחה שלנו- כשגם זה הוא לטובת הילד המיוחד.