קבלה אינה ויתור – היא בחירה מודעת לפגוש את המציאות כפי שהיא, בלי מאבק. כשאני מקבל, אני לא מתייאש – אני מתבונן, נושם, ומסכים לראות את הדברים כמו שהם, בלי לייפות ובלי לברוח. קבלה נובעת מכוח, לא מחולשה. לעומתה, וויתור מגיע לעיתים מתוך עייפות, פחד או תחושת חוסר אונים – זו הרמת ידיים שמוותרת על האפשרות לתנועה. קבלה מאפשרת שקט פנימי ותוך כדי – גם פתיחת דלת לשינוי. היא לא סוף הדרך, אלא התחלה של ריפוי, פעולה וחיים מתוך נוכחות.