גם זה יעבור. לפעמים, כשאנחנו נמצאים בתוך כאב, קושי או חוסר ודאות, נדמה לנו שכך ייראו החיים מעכשיו. אך החיים נמצאים בתנועה מתמדת, רגשות משתנים, נסיבות מתחלפות, ומה שמכביד עלינו היום עשוי להיראות אחרת מחר. המשפט ״גם זה יעבור״ אינו מבטל את מה שאנחנו מרגישים, הוא מזכיר לנו לנשום, להישאר נוכחים ולתת לזמן לעשות את שלו. ורגע לפני שאנחנו מבקשים מהרגע לחלוף, כדאי לזכור שגם רגעים טובים עוברים, ולכן רק היום, נחזיק בתקווה בזמן הקושי, ונחזיק בהודיה בזמן הטוב.

לתת תוקף לרגש של אדם אינו תירוץ להתנהגות שפוגעת. אפשר להבין שמישהו כועס, פוחד או נפגע, בלי להסכים לכל מה שאמר או עשה מתוך הרגש הזה. מתן תוקף אומר, אני רואה אותך, אני שומע את מה שעובר עליך, ויש מקום למה שאתה מרגיש. דווקא כאשר אדם מרגיש מובן, העוצמה הרגשית יכולה להירגע ונפתח מרחב לשיחה, לאחריות ולבחירה חדשה. אפשר לקבל את הרגש, להציב גבול להתנהגות, ולהישאר מחוברים גם לעצמנו וגם לאדם שמולנו.

הדיבור הפנימי שלנו הוא הקול שמלווה אותנו יותר מכל אדם אחר. המילים שאנחנו אומרים לעצמנו משפיעות על הרגשות, על הביטחון, על המוטיבציה ועל הדרך שבה אנחנו פועלים. כאשר הקול הפנימי מדבר בשפה אוהבת, מחזקת ומקדמת, הוא הופך למקור של חוסן ולשותף בדרך. גם ברגע מאתגר אפשר לעצור ולשאול, מה הייתי אומר עכשיו לאדם שאני אוהב, ואז להעניק את אותן מילים גם לעצמנו. מחקרים מצביעים על תפקידו של הדיבור הפנימי בוויסות רגשי, בהכוונת ההתנהגות ובהשגת מטרות. רק היום, בואו נקשיב לדרך שבה אנחנו מדברים לעצמנו, ונבחר מילים שמזכירות לנו מי אנחנו, מה אפשרי עבורנו, ומהו הצעד הבא שלנו.

הפתרון הוא למידה. בכל פעם שאנחנו פוגשים אתגר, שינוי או מקום שבו עדיין אין לנו תשובה, החיים מזמינים אותנו ללמוד משהו חדש. לפעמים זו מיומנות, לפעמים דרך חשיבה, ולפעמים שיעור עמוק על עצמנו. הלמידה הופכת את מה שקרה לנו לחומר שממנו אנחנו צומחים. כשאנחנו נשארים סקרנים, שואלים מה אפשר ללמוד מכאן ומוכנים להשתנות, אנחנו מגלים שבתוך כל קושי מסתתר השלב הבא בהתפתחות שלנו. למידה מתמשכת מחזקת את יכולת ההסתגלות, החוסן והיצירתיות שלנו, ומאפשרת לנו לפגוש את החיים מתוך בחירה ומתוך תנועה קדימה.

הקשבה היא אחת המתנות הגדולות שאנחנו יכולים להעניק לאדם אחר. ברגע שאנחנו באמת מקשיבים, בלי למהר לענות, בלי להכין את המשפט הבא ובלי לנסות מיד לפתור, אנחנו נותנים לאדם שמולנו תחושה שהוא נראה, נשמע וחשוב. אבל ההקשבה היא גם מתנה שאנחנו מעניקים לעצמנו, כי כשאנחנו מקשיבים לעומק אנחנו מגלים דברים שלא יכולנו לראות קודם, מבינים אנשים טוב יותר ולעיתים גם מבינים את עצמנו טוב יותר. הקשבה יוצרת קרבה, אמון, ריפוי וחיבור. לפעמים האדם שמולנו לא צריך עצה, הוא פשוט צריך שמישהו יהיה איתו באמת.

לפעמים החיים מבקשים מאיתנו פחות. פחות מאמץ, פחות רעש, פחות ניסיון להבין הכול. נשיקת הפשטות היא הרגע שבו אנחנו חוזרים למה שכבר נמצא כאן, לנשימה, למבט, למילה טובה, לאדם שאוהבים, לדבר האחד שבאמת חשוב עכשיו. דווקא כשאנחנו מפסיקים לסבך, משהו בתוכנו נרגע ומתבהר. הפשטות מחזירה אותנו לעצמנו, למהות, למה שאנחנו יודעים עמוק בפנים. לפעמים כל מה שצריך כדי להתקדם הוא להסיר שכבה אחת מיותרת, ולבחור שוב במה שפשוט, מדויק ואמיתי.

לפעמים אנחנו ממשיכים לשאת בתוכנו שיחה שכבר הסתיימה מזמן, אדם שפגע בנו, החלטה שאנחנו מצטערים עליה, או גרסה קודמת של עצמנו שאנחנו עדיין שופטים. סליחה היא האפשרות לשחרר את האחיזה במה שכבר קרה, כדי לפנות מקום למה שעוד יכול לקרות. אולי הגיע הזמן לסלוח למישהו שאכזב אותנו, אולי לאדם שלא ידע לתת לנו את מה שהיינו צריכים, ואולי דווקא לעצמנו. על הבחירות שעשינו, על מה שלא ידענו אז, על הזמן שלקח לנו להבין. לפעמים הסליחה הגדולה ביותר היא להפסיק להילחם בעבר, לבחור בשלום פנימי, ולהמשיך קדימה עם לב קצת יותר חופשי.

לזמן את השנה שאנחנו רוצים זה לא רק לבקש מהיקום שמשהו יקרה, אלא להחליט מי אנחנו בוחרים להיות כדי ליצור אותו. לפני שאנחנו כותבים מטרות, כדאי לעצור ולדמיין: אם בעוד שנה אסתכל אחורה ואומר לעצמי, ״איזו שנה מדהימה הייתה לי״, מה קרה בה? איך הרגשתי, עם מי הייתי, מה יצרתי, על מה העזתי לומר כן, ועל מה בחרתי לוותר? עכשיו אפשר להפוך את התמונה הזאת לכוונה, ואת הכוונה לפעולה. לבחור שלוש מילים שיתארו את השנה שלנו, לראות אותה כאילו היא כבר מתרחשת, ואז לשאול בכל יום: מה הצעד הקטן שאני יכול לעשות היום כדי להתקרב לשנה שאני רוצה לחיות? כי זימון אמיתי הוא החיבור בין אמונה למעשה, בין Being ל Doing, בין האדם שאנחנו רוצים להיות לבין הבחירות שאנחנו עושים. השנה שאנחנו רוצים לא מתחילה בראש השנה, היא מתחילה בבחירה שאנחנו עושים היום.

יש רגע שבו צריך להפסיק להתכונן, להפסיק לחכות לרגע הנכון, להפסיק לחשוב אם אנחנו כבר מוכנים, ופשוט להגיד לעצמנו, *יאללה, מתחילים.* כי כמעט אף פעם אנחנו לא מרגישים מוכנים במאה אחוז לפני הצעד הראשון. הביטחון מגיע תוך כדי תנועה, הבהירות נוצרת מתוך העשייה, והדרך מתגלה רק כשאנחנו מתחילים ללכת בה. התחלה לא דורשת מאיתנו לדעת איך הכול יסתיים, היא מבקשת מאיתנו רק לבחור את הצעד הבא. היום אנחנו לא מחכים ליום ראשון, לחודש הבא, לשנה החדשה או לתנאים המושלמים. אנחנו בוחרים משהו אחד שאנחנו רוצים ליצור, לשנות או להגשים, ואומרים לעצמנו: *רק היום, צעד אחד. יאללה, מתחילים.*

כמה פעמים אנחנו אומרים לעצמנו, זה יהיה מושלם כשאגיע ליעד, כשיהיה לי יותר זמן, כשהעסק יצליח, כשהזוגיות תסתדר, כשהגוף ירגיש בדיוק כמו שאני רוצה, כשהתנאים יהיו נכונים. ובינתיים החיים קורים עכשיו. אולי המושלם שאנחנו מחפשים נמצא דווקא ברגע הזה, בדרך, באנשים שלצידנו, במה שכבר השגנו ובמי שכבר הפכנו להיות. פרק 600 של ״רק היום״ הוא הזדמנות להזכיר לעצמנו שהחיים הם פחות יעד שצריך להגיע אליו ויותר רגע שאנחנו מוזמנים להיות בו. אפשר להמשיך לחלום, לרצות, להתפתח ולהגשים, ובאותה נשימה להסתכל על מה שיש ולומר, גם עכשיו טוב לי. גם עכשיו יש בי שלמות. גם הרגע הזה ראוי לחגיגה. אולי זה כבר מושלם* .