לפעמים, כדי לאבד באמת – אנחנו צריכים לעבד.אנחנו ממהרים "להתקדם", "להתגבר", "לחזור לשגרה" –אבל האובדן נשאר קבור בתוכנו.הגוף אולי מתקדם, אבל הנשמה – מחכה שנעצור.לעבד זה להסכים להרגיש.זה לפגוש את הכאב בעיניים, בלי מסכות.זה לתת מקום לזיכרון, לדמעות, לשתיקה.כי רק כשאנחנו מעבדים – אנחנו באמת מאבדים.וכשאנחנו מאבדים – אנחנו מתפנים לגדול מחדש.