פרק כן, חשוף ומעורר מחשבה על ההתנגשות בין גישות חינוכיות שונות בבית – הכלה מול פרקטיקה, הקשבה מול החלטיות. מדברים בגובה העיניים על הרגעים שבהם מועלות שוב את אותן השאלות, ומגלים שדווקא שם, במעגלים החוזרים, טמון השינוי.
שיחה מרגשת שמעלה שאלות נוקבות: במי אני עסוק כשאני מקשיב? האם ציפייה להתקדמות באמת מקדמת? והאם אפשר לחנך בלי לנסות "לתקן"?