בפרק הזה אני מדברת בכנות על איזון – לא כאידיאל מושלם, אלא כמציאות משתנה. שיתפתי איך שנים חשבתי שאיזון זה להספיק הכל, עד שהבנתי שאיזון הוא הקשבה, תנועה, וריקוד פנימי עם החיים עצמם. דיברתי על אשמה, על אמהות, על זוגיות שנשחקת בתוך הלוז, ועל ילדים שיותר מהכול צריכים שנראה אותם באמת.

איך מפסיקים להרגיש “לא מספיק”?

למה איזון לא נראה אותו דבר בכל תקופה?

מה קורה לזוגיות כשאנחנו רק מתפקדים?

איך מגדלים ילדים עם נוכחות בעולם מלא מסכים?

ולמה חמלה עצמית היא הבסיס לאיזון אמיתי?

פרק אישי, מרגיע, ומדויק לכל מי שמרגישה שהחיים מושכים אותה לכל הכיוונים.

פרק לעצור רגע, לנשום – ולכוון מחדש.

תהנו 🤍