מה גורם למנהלת בכירה, עם קריירה עשירה, להרגיש פתאום ב"כיתה טיפולית"?

בפרק החדש, אירחתי את גלית גולד, VP HR Mend.IO , לשיחה חשופה על המסע שלה לתוך ה"גן הסגור" של ההייטק - מעבר שהיא עשתה באמצע החיים, עם המון אומץ וגם לא מעט רגעים מטלטלים.

גלית לא הגיעה לספר "סיפור סינדרלה", היא הגיעה לדבר על הפחדים, על האתגרים שלא מדברים עליהם ועל העבודה הקשה שנדרשת כדי "להמציא את עצמך מחדש"

מההבנה שצריך לעבור לג'ינס וסניקרס, לשנות את הטרמינולוגיה ולהתחיל לדבר הייטקית, על הפידבק המערער שקיבלה על המייל הראשון - "פה זה לא קורפורייט, דברי תכל'ס", האופסייט הנהלה הראשון שהובילה והיה לא משהו… 

דיברנו גם על ישיבת בורד, שבעוד גלית נאבקת באנגלית וצמודה לסקריפט כתוב כדי לא לטעות בדקדוק, המנכ"ל חייך ואמר לה: "כולם כבר קראו את המצגת, אין צורך להקריא".

באותו רגע, גלית עשתה את הדבר הכי אמיץ שאפשר: היא סגרה את המחשב והתחילה לדבר מהלב, מהניסיון ומהערך שהיא מביאה. בלי סקריפט, בלי פחד, בלי גרמר, פשוט מנהיגות נטו.

דיברנו בפתיחות על תסמונת המתחזה שמלווה אותה גם אחרי שנים, ועל השליחות שלה היום: לפתוח את הדלת לאנשים שהם לא "קופי-פייסט" של התעשייה -  מהפריפריה, מהמגזר החרדי או הערבי, ומאנשים שעושים הסבה בגיל מבוגר.

גלית פתחה את הלב, והזכירה  ש"עדכון גרסה" הוא לא רק טכנולוגי, הוא קודם כל אנושי.