אנחנו לא מרשים לעצמנו להיות אופטימיים כי לעיתים נדמה לנו שאופטימיות היא סוג של תמימות.אנחנו מפחדים להתאכזב שוב, לחשוף לב פתוח מול מציאות לא צפויה.העולם לימד אותנו להיזהר, לצפות לגרוע כדי לא להיפגע, לשמור על עצמנו מפני כאב.אבל האמת היא שאופטימיות איננה התעלמות מהקושי אלא בחירה באומץ לראות גם את האפשרות לטוב.היא לא עיוורון, אלא אמונה שהעתיד לא חייב להיות העתק של העבר.כשאנחנו מאפשרים לעצמנו להיות אופטימיים, אנחנו מזמינים לחיים שלנו סיכוי חדש — תקווה שמרככת את הפחד ומאפשרת לתנועה, לצמיחה ולריפוי להתרחש.