במשך עשור וחצי, הנרטיב השולט בחדרי הישיבות של סטארטאפים בתל אביב וקורפורטים ברעננה היה אחיד ובלתי מתפשר: "הענן הוא היעד". המעבר לגוגל, AWS או Azure נתפס לא רק כהחלטה טכנולוגית, אלא כציווי מוסרי-עסקי. מי שלא היה ב"ענן" נחשב למיושן, ומי שלא השתמש ב-Managed Services לכל פיפס נחשב כמי שמבזבז זמן פיתוח יקר.

זה לא עומד להשתנות בקרוב, אבל סוג מסוים של חברות בפינות מסוימות באינטרנט, מתחילות לדבר על מגמה הפוכה, "הדה-קלאודינג הגדול" או "החזרה לברזלים".

זה לא המלצה עיוורת לחסוך בעלויות, אלא קריאה לריבונות הנדסית, לאלטרנטיבה וגם לאתגרים של מעבר כזה. מדריך לאלו שהבינו שחשבונית של 50,000 דולר בחודש על אפליקציית דאשבורד פשוטה היא לא גאווה, אלא קריאת השכמה.

רוב האנשים לא רוצים "לעבור ענן". הם רוצים להפסיק להרגיש פראיירים, אבל המעבר לברזלים אומר הרבה פעמים להחליף חשבונית של 50,000 דולר במשרת Devops מלאה, אבל בעידן של מהנדסים שגדלו על AWS, קשה למצוא אנשים כאלה.

מחוץ לאירופה, הסיבה העיקרית למעבר היא עלות. אבל זו לא רק עלות שרת, אלא מחיר המורכבות והבעלות המלאה.

בתוך באירופה הסיבה גם ריבונית. עצמאות. נהיה פופולרי להיות פחות תלותי בארה"ב.

כדי להבין את האלטרנטיבה, נתמקד בשתי ענקיות שצמחו מתוך פילוסופיה שונה לחלוטין מזו של עמק הסיליקון: יעילות קיצונית, שולי רווח נמוכים, והנדסה מכנית של הדאטה-סנטר. שתי שחקניות ושתי גישות שונות לאותה בעיה: איך לספק מחשוב בזול ובמהירות.

הראשונה, Hetzner. אם AWS היא מונית ספיישל שבה משלמים על כל נשימה, Hetzner היא סדנת רכב גרמנית, מדוייקת, שבה אתה מקבל מנוע V8 במחיר של קורקינט, בתנאי שתדע להרכיב אותו לבד.

נוסדה ב-1997 ע"י מרטין הצנר, דמות שהיא 180 מעלות ממנכ"לים אמריקאים. בעוד שבזוס או נאדלה מדברים במונחים של "טרנספורמציה דיגיטלית", "ביזנס קונטניוטי" ו"סינרגיה", מרטין הצנר מתמקד בפיזיקה של הקירור. ביעילות האנרגטית של המעבד.

הפילוסופיה של הצנר היא "חדשנות חסכנית". במקום לשלם מטר מרובע בברלין או מינכן, הוא מתמקם בגונזנהאוזן, עיירה בווארית מנומנת. אין משרדי פאר, אין מחלקות שיווק, אין הון סיכון. יש מטרה יחידה - להוריד מחיר Compute. הוא מעורב אישית בתכנון המארזים של השרתים כדי לחסוך חשמל, גישה שמזכירה את הימים הראשונים של גוגל, אך נשמרה ב-Hetzner כמו פורמלין מתוק במשך עשורים.

מרטין גם לא זורק כלום. במקום לגרוט חומרה בת שנתיים-שלוש (שהן נצח במונחי ענן), הוא מפעיל את ה-Serverborse - מכרז הולנדי לשרתים עם מחיר שיורד לכל דקה ומתקבע זול לנצח.

כמה זול? שרת Xeon או AMD עם 14 ליבות ו-64 ג'יגה זיכרון יעלה בהצטנר 60 יורו. באמזון? 600 דולר. מחיר ליבה זול פי 8-15. מחיר לג'יגה ראם זול פי 10-20. והטראפיק? זול פי אינסוף. מרטין לא יגבה ממך סנט על תנועה נכנסת או יוצאת.

כן. האתר Hello Kitty שלך, שמייצר תעבורה של 10 טרה בחודש, יוסיף $0 לחשבון ($921 באמזון). ב-100 טרה היית משלם לאנדי ג'סי $8,200 לחודש. רק על הרשת!

טוב זה לא ממש אינסוף. השרתים, לפחות הזולים, מגיעים עם כרטיס רשת של 1 גיגהביט לשניה. תיאורטית אתה יכול לדחוף 329 טרה בחודש מבלי לשלם. אם זה לא מספיק, תוכל לשדרג לכרטיס 10 גיגהביט, אבל אז משלמים יורו לטרה מעל 20TB. אבל גם במקרה הזה, בבית תמחוי של מרטין ג'יגה עולה, אפקטיבית, 0.001 דולר. זול פי 80 מאמזון.

הגישה של Hetzner היא פחות "הנה 400 שירותים חדשים", ויותר "הנה שרת. הנה רשת. הנה דיסק. תניע!".

המתחרה, OVH (היום OVHCloud) יותר דומה לענן קלאסי. נוסדה ב-1999 ע"י אוקטב קלאבה, יזם פולני-צרפתי, "האילון מאסק של אירופה" שהספיק לבנות, לעזוב ולחזור ב-2025, כדי למצב את OVH כשחקן מפתח ב-AI וריבונות דיגיטלית. OVH ממוקמת ב-Roubaix ("עיר אלפי הארובות" שהייתה, ועודנה ענקית טקסטיל בכלל).

היתרון הגדול שלה הוא בפריסה. בעוד ש-Hetzner מכווצת במרכז וצפון אירופה (עם כמה שלוחות, שלא בבעלות מלאה, בארה"ב וסינגפור), OVH חולשת על 46 חוות משלה, מסידני עד טורונטו.

אם אתה רוצה שרידות ב-Hetzner, יציעו לך לשים שרת אחד בגרמניה ושני בפינלנד. ב-OVH, יש availability zones בכל איזור מרכזי.

אז OVH גדולה, פי 10. וגם ציבורית. מיליארד אירו הכנסות ב-2025.

אז אחלה. יש פה שני גדליה שיודעים את העבודה. איך עושים את המעבר? והאם זה בכלל אפשרי? כן! הודות ל-2 התפתחויות מהעשור האחרון.

הראשונה - Infrastructure as code - העובדה שצוותים החלו לכתוב תשתיות כמו שכותבים תוכנה, עם Terraform או OpenTofu. פעם, כדי להרים תשתית, היית נכנס לממשק של AWS, לוחץ על כפתורים כמו ילד במכונת ממתקים, ומקווה שלא תשכח משהו. היום? לא נוגעים בקונסולה. כדי להרים משאבים, אתה רושם אותם, כמו למכולת, ומריץ, תוכנה, שמוודאת שהרשימה הזו מתמלאת. שה-state הנדרש (3 שרתים בגודל אקסטרא לארג', 2 דאטבייסים בחוות אשבורן ו-Load Balancer עם דומיין) אכן מתקיים. הקוד הזה הופך להיות חלק מהתנ"ך של הארגון ומאפשר, בתיאוריה, לבקש את אותו state ב-OVH או Hetzner.

ההתפתחות השניה - קונטיינרים. שירות הוא כבר לא רק קוד שאתה כותב למכונה או חומרה ספציפית - הוא מכולה, של קבצים והגדרות שנבנית ומועמסת על אוניה, כמו של צים. האוניה, או השרת, יכול להכיל עשרות מכולות כאלה, והן עולות ונופלות מבלי לזעזע את הסיפון. אם השירותים נכתבו ככה, וזו פרדיגמה שמאוד הוכיחה את עצמה, אז צריך רק רב חובל (Kubernetes או Nomad) שינווט עבורך את אותן מכולות. טוב לא רק. קוברנטיס יפתור בעיקר מיחשוב/compute ארעי. stateless. שירותים שנוגעים במשתמשים או בדאטה אבל לא את הדאטה עצמו.

הבעיה הגדולה, הכואבת - דאטהבייס. התרגלנו ל-RDS, לאיזה דימה בענן שמנהל לנו את מסד הנתונים, מתקין Patchים, מרחיב זיכרון ואחסון, מעלה רפליקות. תכיר - הדימה הזה עכשיו הוא אתה. אז אפשר לקנות ב-Hetzner שרת מפלצתי עם 512 ג'יגה זיכרון, 32 ליבות ו-15TB של NVMe ב-500 דולר ולא לדאוג לסקייל לעולם, אבל כדי שהדאטהבייס הזה יהיה up to date, מגובה, קרוב לשרתים וגדול מנפח הדיסק שלו צריך לנהל אותו, לקנפג, או לזרוק אותו גם לקוברנטיס. Hetzner מכירה במורכבות ומציעה לנהל אותה בשבילך, אבל רגע - שילמתי 500 דולר לחודש, אני מקבל 30,000 IOPS בלי להוסיף שקל למה שלא אבנה את הסטאק בעצמי?

אפשר, רק שב-PostgresSQL למשל, זה אומר להתקין גם Patroni - לשרידות. pgBouncer - ל-Connection Pooling וגם WAL-G - לגיבוי רציף. הכל אפשר אבל Database זה תמיד החסם העיקרי. רוב החברות חוזרות לענן "עם הזנב בין הרגליים" בדיוק בנקודה הזו.

כן. כשעוברים החוצה מהענן צריך לעלות על קפוצ'ון ולהיזכר איך מתקינים תוכנה שוב, איך מקנפגים ואיך עושים שהיא לא תעיר אותך בלילה. ואולי זה בכלל משימה לסוכנים, כמו Klaudia של קומודור הישראלית. סוכנת שתנטר את הלוגים, וכשפוד קורס, לא רק תשלח התראה ב-Slack, אלא תנתח את הסיבה, תצליב עם השינויים האחרונים בקוד ותציע תיקון. סוכנת כזו עשויה לתת רשת ביטחון ותמיכה לצוות שהם עכשיו Self-Hosted.

לכל שירות עיקרי בענן, כמעט, יש אלטרנטיבת קוד-פתוח טובה. למען האמת, הרבה משירותי הענן הם אבולוציה של קוד-פתוח שנקנה, הושאל או נגנב מהקהילה, עבר אבסטרקציה ונמכר לפי משקל כמו קבוקים חמים. מנהלי הקהילות, של אלסטיק, מונגו ו-redis למשל, והחברות שרכשו אותן, שינו את הרישיון הפתוח מ-AGPL, Apache או BSD ל-SSPL - כדי למנוע מספקיות הענן להיות פרזיטיות - במשך שנים הם הרוויחו הון מבלי לתרום חזרה לקהילה.

אוקיי, נניח ובא לי רדיס בפיתה, מה האפשרויות שלי? אתה יכול להוריד ולהתקין אחת בעצמך, לקבל אחת מנוהלת מחברת האם "רדיס לאבס" או להזמין ElasticCache מאמזון, שהוא שם מכובס של אותה גברת, בגירסה ישנה, טרום SSPL. אם אתה מוריד ומתקין גירסה בעצמך, כדי לבדוק שאתה לא נשען על פיצ'רים וגירסאות Enteprise שהתרגלת אליהם בענן.

אז אמרנו, אלטרנטיבה חינמית לכל שירות כמעט. למשל:

לוגים = Grafa Loki, מטריקות = Prometheus, תורים = RabbitMQ, סטרימים = Kafka, בילדים = Jenkins, דיינמו די.בי = קסנדרה.

ומה עם אחסון? בשורה. OVH וגם Hetzner תומכים ב-Object Store עם תאימות בסיסית לפרוטוקול של S3.

הכל טוב ויפה, אבל מרגיש לי ש-Load Balancer, מה שמחבר את העולם לשירותים שלך, קצת מאחור. יש תמיכה בסיסית ל-HTTP/2 ו-Let's Encrypt, אבל השירות הוא איזורי. אם אתה B2B והלקוחות שלך עדיין באמזון, אז לתת להם latency מחווה בגרמניה עשוי להיות בעייתי. אם אתה B2C ולקוחות מסן פרנסיסקו צריכים לנסוע לשרת בצרפת, אז מה שווה כל החיסכון הזה? הפתרון, לדעתי, להשקיע ב-Cloudflare (מפרק 27). לתת להם להיות שכבת ה-Edge הגלובלית, מגיני ה-DDoS וה-CDN של השירותים שלכם. זה אחלה Sweet Spot - ביצועי קצה של Hyperscaler עם מחירי קומפיוט של מינימרקט ברחוב אוסטרובסקי.

לא הכל מושלם. כשאתה מציע שירותים בסיסיים כאלה בזול, אתה גם מגנט לספאמרים, סקאמרים וכורי קריפטו. Hetzner מצטיינת בנוקשות גרמנית, ולא תהסס לסרב או לסגור חשבונות שלא באים לה טוב בעין.

גם ל-OVH היו נפילות. לא מהסוג שמשתק חצי מהאינטרנט בדקות, מהסוג ששרף דאטה סנטר שלם בשטרסבורג של 2021. מיליוני אתרים ירדו מהאוויר, ואלפי לקוחות שגילו שמידע שנמצא על שרת שנשרף, ולא מגובה Off-site, נעלם לנצח.

כשאתם עוברים מהענן, תוודאו שהקוד ממשיך לחיות בענן (למשל ב-Github), כמו גם גיבוי של הדאטהבייס, ושאת כל היתר אפשר ליצור מחדש בכמה פקודות.

נסכם. מעבר מהענן הוא לא רק כלכלי, הוא אסטרטגי. פרויקט Nimbus, מכרז הענן הממשלתי שבו זכו Google ו-AWS, היה אמור להיות בשורה לישראל, אבל הפך לסיכון תפעולי. עובדים של החברות האלו, כמו מיקרוסופט ל-8200, יכולים לפגוע או למנוע תשתיות קריטיות. האם המצב באירופה שונה? לא, אבל זו סיבה טובה לגדר סיכונים.

ולמה בכלל ענן? למה לא בחלל? עתיד הדאטה-סנטרים הוא כנראה שם, במסלול שבו השמש זורחת 24/7, מקום שאין בו לילה ואין עננים, ואפשר להקרין בו את החום החוצה ללא צורך במזגן. חברות מסחריות, ובראשן SpaceX מפנטזות על חוות AI, שעושות את כל החישובים במאות אלפי רגל ושולחות לכדור הארץ רק את התוצאה, המשקלות של המודלים. פתרון מצויין למשבר אנרגיה, מים וגם נדל"ן, אבל אין לו כנראה קשר לסטארטאפ שלך.

המעבר חזרה לברזלים הוא לא צעד אחורה, הוא התבגרות. לא חייבים לעשות אותו היום, לא חייבים לעשות אותו בכלל, אבל כדאי לצמצם תלויות בשירותים מנוהלים, לנהל תשתית בקוד ולהחליט, אם בא לכם להפסיק להיות "דיירים" ולהפוך ל"בעל הבית". אם אתם נשארים בענן - לפחות תדעו כמה זה עולה לכם באמת. לפעמים רק לדעת שיש אופציה, זה מספיק כדי לנהל משא ומתן טוב יותר עם הספק.

עד הפעם הבאה, תהיו טובים ותמשיכו להיות סקרנים. יאללה ביי.