רבי נחמן מברסלב הוא שם שאני מרגיש צורך לקחת נשימה ארוכה לפני שאני מתחיל לדבר עליו. אבל הסיבה היא לא סיבה דתית. כי אני לא אדם דתי. עבורי רבי נחמן הוא לא בעיקר מורה רוחני, לא מנהיג דתי, לא הוגה דעות קבלי, הוא כל אלה ויותר כמובן, אבל מעל הכול הוא סופר חזיוני גדול. כמו קפקא, כמו פיליפ ק. דיק, כמו בורחס.

אצל רבי נחמן אני מוצא מאבק בין המציאות לספרות – מאבק שהוא הפריה הדדית. מומחים לכתיבה אוהבים להגיד שדיאלוג בסרט הוא לא שווה ערך לדיבור במציאות. הדיאלוג אמור לקדם את העלילה, לחשוף את הדמויות והמאבקים שלהם, בעוד שדיבור במציאות הוא לפעמים, אולי לרוב, שרירותי, דרך למלא שתיקות, להעביר את הזמן, להגיד כדי להישמע וכו' וכו'... מכאן אנחנו למדים שהספרות או הקולנוע אמורים להיות מסודרים, בעוד שהמציאות מטבעה היא

אז לא אצל ר' נחמן. אצלו הכול בכאוס, הסיפורים שלו – שבאחד מהם נעסוק היום במיוחד – מתחילים בכאוס ולא באמת נפתרים עד הסוף. תמיד יש איזו סערה בעולם שמבלבלת את הדברים, את השמות ואת המקומות. וגם אם הדברים כן נפתרים בסוף, מה שקורה לפעמים, אז הפתרון הוא קצת הדבקה כזאת, בבחינת – הדברים נפתרו אבל אני, רבי נחמן, בטח לא הולך לגלות לכם איך זה קרה.

אוהבים את הפודקאסט 'ספריית בבל' ומחפשים להעמיק בנושאי ספרות, תיאולוגיה והיסטוריה? פתחתי לאחרונה ניוזלטר חדש, חינמי לגמרי, שבו אני מפרסם פעם בשבוע כתבה באנגלית על הנושאים האלה, פלוס פודקאסט באנגלית. לאחרונה פרסמתי שם שיחה עם לא אחר מאשר פרופ' סונו שמדסני, העורך של 'הספר האדום' של קרל יונג - יצירה שהפרק כאן בפודקאסט עם רות נצר היא גם הנשמעת ביותר... אז השיחה שלי ושל סונו בטוח תעניין רבים מכם. היא זמינה להאזנה כאן: https://malulchen.substack.com/p/episode-5-sonu-shamdasani-on-the