הרעיון המרכזי הוא שלקבל את עצמנו כפי שאנחנו, עם כל החולשות והחוסרים, זו לא רק פעולה רגעית אלא אומץ יומיומי שמאפשר לנו לחיות חיים מלאים יותר. האומץ להיות בלתי מושלמים מזמין אותנו להפסיק לרדוף אחרי גרסה אופטימלית שלא קיימת, ולהתחיל במקום זה להכיר בערך של מה שכבר יש בנו כאן ועכשיו. במקום לבקר את עצמנו על טעות או חוסר שלמות, הפרק מזכיר שהשלמות היא אשליה שמייצרת לחץ ומתחים, והקבלה של חוסר השלמות היא שער לצמיחה, ללמידה ולהתחברות עמוקה יותר עם עצמנו ועם הסובבים אותנו — כי בהסכמה להיות אנושיים אנחנו פותחים מקום לרכות, חמלה, משיכה קדימה וזמן לבנות כוח מתוך קבלה ולא מתוך ביקורת