"ילדה יפה שלי, אמרת שאת פוחדת שהילדים יציקו לך . ואני, לא הבנתי מאיפה זה בא לך.  לא העליתי בדעתי את השוני בצבע העור. אני לא רואה אותו"

סמדר הדרו, כותבת מכתב חשוף לבתה המאומצת וחושפת אותנו לסיפור הבלתי יאמן שלהן

הוא התחיל ביפו כשסמדר באה לעזור לאשה אפריקנית עם 7 ילדים שגרה לא רחוק ממנה וקרסה תחת נטל החיים לבד בישראל. הוא המשיך בקשר שנוצר בין סמדר לתינוקת הקטנה במשפחה שלבקשת האימא עברה לגור אצלה בבית, וכמעט נגמר, כשהאם האפריקנית ארזה את עצמה ואת ילדיה וחזרה איתם לקונגו הפרימיטיבית העניה והמסוכנת.

סיפור חוצה יבשות, תרבויות, מוסכמות וחוקים שיש בו הרבה מורכבות ועוד יותר אהבה. עם סוף טוב והוכחה – שנפלאות דרכיו של הקיום האנושי ביכולתן להגשים רצון מזוקק גם כשהוא עולה על כל דמיון ונראה ממש בלתי אפשרי