אבא של עינת מת כשהייתה בת עשר. בפרק הזה היא מספרת על הילדות בקיבוץ עם אב חולה, ועל מותו בחברה שבה לא מדברים על מה שקורה, לא לקראת המוות ולא אחריו. את השיעורים שלמדה מתוך המוות הזה היא לוקחת איתה לעבודה בהוספיס עם הורים וילדים ומאפשרת הבנה אחרת של חשיבות הנוכחות של ילדים במרחב סוף החיים.