להרים לעצמנו זו לא יהירות, זו אחריות. בעולם שמלא ביקורת, השוואות ורעשי רקע, אנחנו לא יכולים לחכות שמישהו אחר יזכיר לנו מי אנחנו. לפעמים זה לעצור ולהיזכר במה כבר עברנו, במה הצלחנו, בכמה אנשים נגענו בדרך. לפעמים זה לדבר לעצמנו כמו שהיינו מדברים לחבר אהוב, בעדינות, בכנות ובאמונה. להרים לעצמנו זה לבחור להזין את הראש במחשבות מחזקות, להקיף את עצמנו באנשים טובים, ולזכור שגם בתקופות מאתגרות הערך שלנו לא יורד. יש ימים שבהם העולם מוחא כפיים, ויש ימים שבהם אנחנו צריכים להיות מחיאות הכפיים של עצמנו