לעשות כבוד לכאב זה להפסיק להילחם בו ולהתחיל להקשיב לו. כאב הוא לא חולשה, הוא אות. הוא מספר שמשהו חשוב נפגע, שמשהו מבקש תשומת לב, ריפוי או שינוי. כשאנחנו מנסים להדחיק אותו, הוא גדל. כשאנחנו נותנים לו מקום, הוא נרגע. מחקרים מראים שחמלה עצמית והכרה ברגש מפחיתות עוצמת כאב ומתח ומאפשרות ויסות רגשי בריא יותר ([MDPI][1]). לעשות כבוד לכאב זה לשבת איתו רגע, בלי לברוח, בלי לשפוט, ולהגיד לעצמך בשקט, אני רואה אותך, ואני כאן איתך. ומתוך המקום הזה, מתחיל הריפוי האמיתי.