העצב חשוב לשמחה, כי הוא מרכך את הלב, מעמיק את הנפש, ומזכיר לנו שאנחנו חיים באמת. כשאנחנו מרשים לעצמנו להרגיש עצב, אנחנו מפסיקים לברוח מעצמנו, ופוגשים את מה שחשוב לנו באמת. דווקא מתוך רגעים של כאב, געגוע או אובדן, השמחה מקבלת עומק, צבע ומשמעות. שמחה אמיתית מגיעה כשהלב פתוח לכל קשת הרגשות, כשהוא יודע לבכות וגם לצחוק, להתגעגע וגם להודות, להרגיש חסר וגם לראות את היש.