פרק זה הוא המשך והרחבה על פוסט שפרסמנו לפני כמה שבועות תחת הכותרת: "משחקי הכס והמגנה כרטה, או: מה יוצרי הסדרה מנסים לרמוז לגבי המאבק לשינוי חברתי."

!ספולירים!

בפוסט הראנו איך יוצרי הסדרה מעדיפים באופן רציף שינויים איטיים, פרגמטיים ואבולוציונים על פני אידיאליזם מהפכני. פרק סיום הסדרה של יצירת המופת מביא לכדי שיא מתח מובנה בין רציונליזם פרגמטי ולבין חזונות גאולה אוטופיים. אם הדרקונים ומנתצת השלשלאות אמנם שברה את לב הכמהים לצדק, אך גלגל האימה של כס הברזל נשבר בכל זאת, אולם באמצעים צנועים יותר מאלה שנאמניה קיוו להם. המתכון לקדמה, כך סבורים יוצרי הסדרה, הוא בהתקדמות איטית לאורך דורות; בדומה לאיך שהמגנה קראטה הפכה את המונרכיה הבריטית בהדרגה לדמוקרטיה פרלמנטרית, ואילו המהפכה הצרפתית הובילה לשלטון טרור, שחזור האוטוקרטיה ואין ספור מאבקי כוח שנמשכו לאורך הדורות.

האם העדפה הזאת של שינויים איטיים ומדודים, מבוססי אינטרסים של האליטה, היא אכן המתכון היחיד והטוב ביותר לקדמה חברתית? מתי, ואם בכלל, ישנה היתכנות לשינויים דרמטיים ורדיקלים יותר? ובכלל, איך חברות השתנו והתקדמו לאורך ההיסטוריה?

אין לנו הרבה תשובות, אבל נשמח לשתף אתכם בכמה שאלות.

נ.ב:

בעוונותינו כשלנו בלשוננו בפרק והותרנו את הרושם שמלחמת העצמאות האמריקאית התרחשה לאחר ובהמשך למהפכה הצרפתית. מדובר בטעות, סדר העניינים היה הפוך.

מלחמת העצמאות האמריקאית: 1775 –  1783 

המהפכה הצרפתית: 1789 – 1799

שאר הפרטים היו נכונים, אם כי הפוכים. 

האזנה נעימה.