Sign up to save your podcasts
Or
Share פרק 71 – "אחרי שהעולם נשבר"
Share to email
Share to Facebook
Share to X
Share to email
Share to Facebook
Share to X
Or
פרק 71 – "אחרי שהעולם נשבר"
"שם, על הרצפה, על הכביש, ברגע הזה הייתה נקודת המפנה אצלי. עולם נשבר, העולם נחרב, אבל באותו רגע, עם כל הכאב המטורף שהיה שם, היה גם שחרור,"
כך מתארת אושרי שרעבי, אחות לאח מכור, את הרגע שבו הכל השתנה.
ההתמכרות לא נכנסת לחיים בבת אחת, לא ברעש ולא עם אזהרה. היא מתגנבת לאט־לאט, מוצאת את דרכה דרך שגרה, הרגלים, והסברים. בהתחלה היא כמעט בלתי נראית, עד שפתאום, בלי שהרגשתם, יש רגע שבו הכל משתנה – רגע מכריע, שלא ניתן לחזור ממנו.
ברגע הזה, אושרי מתארת כי מצאה את עצמה נאלצת לבחור, בחירה מאוד לא פשוטה.
אושרי משתפת בפתיחות איך גדלה לצד האח, אהבה אותו, כאבה את הכאב שלו, והייתה שם בכל שלב – גם כשהוא התדרדר לתוך התמכרות שהפכה את החיים בבית לכאוס מתמשך.
היא נזכרת גם ברגעים שכבר היה לה קשה: "היה רגע שלא יכולתי להחזיק יותר, כשהרגשתי שאני לא יכולה להמשיך כך."
לא מדובר רק על סבל אישי – אלא על כל מה שהשתנה, על הבחירה שלה להפסיק להימנע ולהתמודד. אושרי בחרה לדבר, לא לברוח, לבחור בחיים שלה אחרי כל מה שקרה.
"זה היה שנים לחיות בהסתרה, בבושה, בגיהינום, ונמאס לי לא רוצה יותר. בעצם רק החיוך היה בחוץ, החיוך זה מה שמכירים אותי – השחקנית, זו שמרימה לכולם, אבל בפנים היה פער מאוד גדול. ודי. לא רוצה יותר."
הפרק הזה לא רק סיפור על אובדן, אלא על הדרך שהאורחת שלי בחרה בה – בחיים שלה, בחמלה, ובזיכרון שאפשר לשמור אחרי כל הכאב. זה סיפור של מסע, שיש בו לא רק התמודדות, אלא גם קבלה, שמירה על תקווה במציאות הקשה ביותר.
במילים של אושרי, יש הרבה כאב – ולצידו גם המון תקווה.
ומסר אחד ברור שהיא מבקשת להעביר:
"אל תתביישו לבקש עזרה, תעשו את זה. עדיף לעשות מלא ולא לעשות כלום."
לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם,
מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.
View all episodes
By keynanyael"שם, על הרצפה, על הכביש, ברגע הזה הייתה נקודת המפנה אצלי. עולם נשבר, העולם נחרב, אבל באותו רגע, עם כל הכאב המטורף שהיה שם, היה גם שחרור,"
כך מתארת אושרי שרעבי, אחות לאח מכור, את הרגע שבו הכל השתנה.
ההתמכרות לא נכנסת לחיים בבת אחת, לא ברעש ולא עם אזהרה. היא מתגנבת לאט־לאט, מוצאת את דרכה דרך שגרה, הרגלים, והסברים. בהתחלה היא כמעט בלתי נראית, עד שפתאום, בלי שהרגשתם, יש רגע שבו הכל משתנה – רגע מכריע, שלא ניתן לחזור ממנו.
ברגע הזה, אושרי מתארת כי מצאה את עצמה נאלצת לבחור, בחירה מאוד לא פשוטה.
אושרי משתפת בפתיחות איך גדלה לצד האח, אהבה אותו, כאבה את הכאב שלו, והייתה שם בכל שלב – גם כשהוא התדרדר לתוך התמכרות שהפכה את החיים בבית לכאוס מתמשך.
היא נזכרת גם ברגעים שכבר היה לה קשה: "היה רגע שלא יכולתי להחזיק יותר, כשהרגשתי שאני לא יכולה להמשיך כך."
לא מדובר רק על סבל אישי – אלא על כל מה שהשתנה, על הבחירה שלה להפסיק להימנע ולהתמודד. אושרי בחרה לדבר, לא לברוח, לבחור בחיים שלה אחרי כל מה שקרה.
"זה היה שנים לחיות בהסתרה, בבושה, בגיהינום, ונמאס לי לא רוצה יותר. בעצם רק החיוך היה בחוץ, החיוך זה מה שמכירים אותי – השחקנית, זו שמרימה לכולם, אבל בפנים היה פער מאוד גדול. ודי. לא רוצה יותר."
הפרק הזה לא רק סיפור על אובדן, אלא על הדרך שהאורחת שלי בחרה בה – בחיים שלה, בחמלה, ובזיכרון שאפשר לשמור אחרי כל הכאב. זה סיפור של מסע, שיש בו לא רק התמודדות, אלא גם קבלה, שמירה על תקווה במציאות הקשה ביותר.
במילים של אושרי, יש הרבה כאב – ולצידו גם המון תקווה.
ומסר אחד ברור שהיא מבקשת להעביר:
"אל תתביישו לבקש עזרה, תעשו את זה. עדיף לעשות מלא ולא לעשות כלום."
לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם,
מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.