המשורר – כמו הצלמת, כמו רבים ורבות – ואנחנו ביניהם, מתבונן על העולם מתוך חלון ברכבת. המראות נעים לפניו והוא עסוק בתכנון איך לרשום אותם. ופתאם – כפי שכתבה רחל שפירא: צרימה בנוף המטופח. אסון מתרחש מול העיניים, והרכבת ממשיכה, והנופים ממשיכים להתחלף, והארוע נרשם בשיר, אבל מה נשאר אחרי החשיפה? אחרי התיעוד וההבנה של מה שקרה?

השיר מתוך "כל השירים" בהוצאת מקום לשירה.

פרק חדש של השיר הנכון עולה בכל סוף שבוע, ונשלח לקבוצת וואטסאפ שקטה. להצטרפות: https://chat.whatsapp.com/FoaZT1hNK7QI8A9WBc7zB0