"מגלה טפח ומכסה טפחיים"- כך היא נפשו של האדם. מגלה היא את עצמה אך מסתירה את חלקיה האחרים.

בפרק הנוסף והכמעט אחרון שלנו אנחנו ממשיכים עם אוגוסט איכהורן וחיבורו בין הפסיכואנליזה לבין החינוך בילדים ונערים עזובים. ייתכן ואחד מחידושיה הגדולים של הפסיכואנליזה היא היכולת לאפשר לאדם להביא את חלקיו הפנימיים ביותר. ואולי תפקיד החינוך הוא לתת לילד לצמוח בייחודיותו.

איכהורן התעקש לראות את החיים הפנימיים של ילדי וינה העזובים, וללמד אותנו שכאשר מסתכלים על נער עזוב, חובה לשמוע את התביעה שהוא מביע, כפי שהיא מובאת בהתנהגות הקונקרטית.