אחרי טיפוס לגובה של 1,650 מטר הנשימות הקצרות והנואשות שלי נשמעות באוזני כמו נשימותיה של הכִימֶרָה, המפלצת ההיברידית בעלת ראש של עז, שיודעת "לנשוף את נשימת הלהבה הנוראה". שרירי הרגליים שמכווצים ממחסור באלקטרוליטים כבר לא מגיבים. הם צועקים עצור. כמה טיפש הייתי, שלא מצאתי זמן להתאמן לקראת המסע. נדמה לי שכל משתתפי קבוצת המטפסים שאני נמנה עליה, באו מוכנים ורק אני מפשל.

כדי להגיע ל"סקוליו"...