כי תשא

כי תשא

תצוה

תצוה

תצוה

כלפי האדם, פרשת תרומה היא החשובה ביותר, כי בה כתוב איך אנו בונים את הנשמה הכללית שלנו, ובונים אותה על-ידי זה שכל אחד נותן תרומה – "תרום-ה'" – בהרמת הבורא, תכונת ההשפעה, מעל הנבראים, תכונת הקבלה ● כל התכונות שלנו נשארות כמו שהן, ורק משתנה כוונת השימוש בהן ● המשכן, הנשמה הכללית – נמצא בינינו. הוא שייך לכל העם וכולם בונים אותו יחד ● 2 קווים: "כסף" – חסד, ו"זהב" – גבורה. "נחושת" היא הקו האמצעי, וכך אנו בונים את ה"משכן" ● אנו לא מייצרים שום דבר מלבד בקשה – שאנו רוצים להשתנות בהתאם לבורא ● כל החומר הוא נמצא במלכות – יש לה את כל ה"כסף", ה"נחושת" ו"עצים" ו"שמן" - הבעיה היא רק איך לחבר אותם נכון. לכן אנו לא מייצרים שום דבר מלבד בקשה – שאנו רוצים להשתנות בהתאם לבורא. כאן זו קדושה ממש, עליונה - אנחנו רוצים להשתנות. אז כמה שאנחנו מסוגלים להעלות את המ"ן הזה למעלה, אנו מקבלים בחזרה את הכוח למטה וזו כל פרשת תרומה ● היסוד, מקום הזיווג, זה נקרא "כל איש" - שבנקודה הזאת לוקחים את התרומה ● הכרובים הם ימין ושמאל שצריכים להיות בהשתתפות השלמה ביניהם, שבהשתתפות הנכונה ביניהם מתגלה הבורא בקו האמצעי ● אין באדם בעצמו רצון לבורא, אין דבר הזה. הבורא נמצא בתוך הנשמות הפרטיות, בתוך הרצונות הפרטיים של הכלל. אלו לא סתם מילים יפות - הבורא זה רשת הקשר בינינו ● אם אני רוצה למצוא רצון שאני צריך לתקן אותו, אני צריך להשתוקק אליך, לראות כמה שאני במקום לרצות להשתוקק אליך שונא אותך, לגלות את הרע, ואז אני מגלה את הרצון השבור ביחס בינינו. אם אני את זה מגלה על ידי מורה, ספרים וסביבה, ואז את הצער שאני לא קשור לאחרים "כאיש אחד בלב אחד", באיחוד הגמור, נקרא מ"ן. ואז הוא עולה למלכות וממלכות הלאה לבינה ולאין סוף ● לא יכלו להיות שאני מתקן משהו, עושה איזו תרומה מעצמי, אם זה לא כלפי הזולת, באותה הסביבה שבה אני נמצא – זהו מקום המימוש שלנו, שבו אנו עושים את הכל.

כלפי האדם, פרשת תרומה היא החשובה ביותר, כי בה כתוב איך אנו בונים את הנשמה הכללית שלנו, ובונים אותה על-ידי זה שכל אחד נותן תרומה – "תרום-ה'" – בהרמת הבורא, תכונת ההשפעה, מעל הנבראים, תכונת הקבלה ● כל התכונות שלנו נשארות כמו שהן, ורק משתנה כוונת השימוש בהן ● המשכן, הנשמה הכללית – נמצא בינינו. הוא שייך לכל העם וכולם בונים אותו יחד ● 2 קווים: "כסף" – חסד, ו"זהב" – גבורה. "נחושת" היא הקו האמצעי, וכך אנו בונים את ה"משכן" ● אנו לא מייצרים שום דבר מלבד בקשה – שאנו רוצים להשתנות בהתאם לבורא ● כל החומר הוא נמצא במלכות – יש לה את כל ה"כסף", ה"נחושת" ו"עצים" ו"שמן" - הבעיה היא רק איך לחבר אותם נכון. לכן אנו לא מייצרים שום דבר מלבד בקשה – שאנו רוצים להשתנות בהתאם לבורא. כאן זו קדושה ממש, עליונה - אנחנו רוצים להשתנות. אז כמה שאנחנו מסוגלים להעלות את המ"ן הזה למעלה, אנו מקבלים בחזרה את הכוח למטה וזו כל פרשת תרומה ● היסוד, מקום הזיווג, זה נקרא "כל איש" - שבנקודה הזאת לוקחים את התרומה ● הכרובים הם ימין ושמאל שצריכים להיות בהשתתפות השלמה ביניהם, שבהשתתפות הנכונה ביניהם מתגלה הבורא בקו האמצעי ● אין באדם בעצמו רצון לבורא, אין דבר הזה. הבורא נמצא בתוך הנשמות הפרטיות, בתוך הרצונות הפרטיים של הכלל. אלו לא סתם מילים יפות - הבורא זה רשת הקשר בינינו ● אם אני רוצה למצוא רצון שאני צריך לתקן אותו, אני צריך להשתוקק אליך, לראות כמה שאני במקום לרצות להשתוקק אליך שונא אותך, לגלות את הרע, ואז אני מגלה את הרצון השבור ביחס בינינו. אם אני את זה מגלה על ידי מורה, ספרים וסביבה, ואז את הצער שאני לא קשור לאחרים "כאיש אחד בלב אחד", באיחוד הגמור, נקרא מ"ן. ואז הוא עולה למלכות וממלכות הלאה לבינה ולאין סוף ● לא יכלו להיות שאני מתקן משהו, עושה איזו תרומה מעצמי, אם זה לא כלפי הזולת, באותה הסביבה שבה אני נמצא – זהו מקום המימוש שלנו, שבו אנו עושים את הכל.

כלפי האדם, פרשת תרומה היא החשובה ביותר, כי בה כתוב איך אנו בונים את הנשמה הכללית שלנו, ובונים אותה על-ידי זה שכל אחד נותן תרומה – "תרום-ה'" – בהרמת הבורא, תכונת ההשפעה, מעל הנבראים, תכונת הקבלה ● כל התכונות שלנו נשארות כמו שהן, ורק משתנה כוונת השימוש בהן ● המשכן, הנשמה הכללית – נמצא בינינו. הוא שייך לכל העם וכולם בונים אותו יחד ● 2 קווים: "כסף" – חסד, ו"זהב" – גבורה. "נחושת" היא הקו האמצעי, וכך אנו בונים את ה"משכן" ● אנו לא מייצרים שום דבר מלבד בקשה – שאנו רוצים להשתנות בהתאם לבורא ● כל החומר הוא נמצא במלכות – יש לה את כל ה"כסף", ה"נחושת" ו"עצים" ו"שמן" - הבעיה היא רק איך לחבר אותם נכון. לכן אנו לא מייצרים שום דבר מלבד בקשה – שאנו רוצים להשתנות בהתאם לבורא. כאן זו קדושה ממש, עליונה - אנחנו רוצים להשתנות. אז כמה שאנחנו מסוגלים להעלות את המ"ן הזה למעלה, אנו מקבלים בחזרה את הכוח למטה וזו כל פרשת תרומה ● היסוד, מקום הזיווג, זה נקרא "כל איש" - שבנקודה הזאת לוקחים את התרומה ● הכרובים הם ימין ושמאל שצריכים להיות בהשתתפות השלמה ביניהם, שבהשתתפות הנכונה ביניהם מתגלה הבורא בקו האמצעי ● אין באדם בעצמו רצון לבורא, אין דבר הזה. הבורא נמצא בתוך הנשמות הפרטיות, בתוך הרצונות הפרטיים של הכלל. אלו לא סתם מילים יפות - הבורא זה רשת הקשר בינינו ● אם אני רוצה למצוא רצון שאני צריך לתקן אותו, אני צריך להשתוקק אליך, לראות כמה שאני במקום לרצות להשתוקק אליך שונא אותך, לגלות את הרע, ואז אני מגלה את הרצון השבור ביחס בינינו. אם אני את זה מגלה על ידי מורה, ספרים וסביבה, ואז את הצער שאני לא קשור לאחרים "כאיש אחד בלב אחד", באיחוד הגמור, נקרא מ"ן. ואז הוא עולה למלכות וממלכות הלאה לבינה ולאין סוף ● לא יכלו להיות שאני מתקן משהו, עושה איזו תרומה מעצמי, אם זה לא כלפי הזולת, באותה הסביבה שבה אני נמצא – זהו מקום המימוש שלנו, שבו אנו עושים את הכל.

משפטים

משפטים