בפרשת חוקת, רגע לפני הכניסה לארץ, אנחנו פוגשים את אחד המשברים האנושיים הכואבים ביותר – "מי המריבה" – בו משה מכה בסלע ומאבד את זכותו להיכנס לארץ. זהו רגע שמלמד אותנו על כוחה של תגובה מתוך כעס, על ההשלכות של דיבור שאינו נשלט – גם מצד אדם גדול.

בפרק נדבר על:

מה באמת קרה שם בסלע? ולמה זו לא רק שאלה של מים, אלא של הנהגה.

האם כעס הוא תמיד שלילי? ומה קורה כשהוא מחליף תקשורת?

מה מסמל נחל זרד – ולמה הוא הפך סמל לתקיעות שאנחנו יוצרים לעצמנו?

ולמה דווקא מותה של מרים, הכעס של משה והמעבר בנחל – הם רגעי מעבר מדור של תלונות לדור של אחריות.

זהו פרק על שינוי תודעתי, על כוחה של מילה, על החמצה – וגם על התקווה שעדיין אפשר לבחור אחרת. כי כדי להתחיל דרך חדשה, צריך לסיים תקופה ישנה באומץ.