הרב קשתיאל לפרשת קרח התשפד - בחינת החסד ובחינת הדיוק בעבודת ה'

בסוף הפרשה התורה מצווה אותנו על תרומות ומעשרות. תרומה לכהן מעשר ראשון ללוי ותרומת מעשר מהלוי לכהן.

כשנותנים לכהן אסור לשקול או למדוד, אלא נותנים בהערכה. גם התורה לא אמרה כמה וגם אסור שיהיה מדוייק.

אבל במעשר כשנותנים ללוי זה חייב להיות מדוייק.

שתי נתינות: אחת אסור שתהיה מדוייקת והשנייה חובה שתהיה.

יש בחינת כהן ויש בחינת לוי. יש דברים שטוב שאין להם שיעור וכך צריך לשמר אותם. תפילה למשל שפוך את ליבך! אין שיעור, חסד ועזרה לזולת בלי חשבון.

אבל יש דברים בעבודת ה' שבהם יש בחינת מעשר ללוי, חובה לדייק בהם ללא שינוי בהלכה.

עבודת הלווים כמו שהרב אומר היא עבודת המשמעת. אבל לקורח זה הפריע. קורח רצה חופש בעבודת ה' אבל עבודת הלווים לא כזו. גם אם זה קוסם.

אדם רוצה ללמוד כל הלילה, אבל בבוקר התפילה תיפגע.

פה צריך לתת שיעור להגביל את תשוקת התורה.

התפקיד של הכהנים למתק את הדינים. הכהנים בכוח החסד. ישימו קטורה באפך. משה אומר לאהרון קח את הקטורת והוא רץ לעצור את המגפה. למה משה בעצמו לא עשה? כי זה הכהנים צריכים לעשות אהרון עצר את מלאך המוות העמידו על כרחו.

אבל מצד שני בבני אהרון הקטורת הרגה אותם לפעמים צריך דיוק.

המשנה אומרת שכל לילה איש הר הבית היה עושה בדיקה שהלווים בעמדות ואם רואה שאחד ישן על משמרתו יכול אפילו לשרוף את כסותו.

אנחנו מדברים על האווירה הנפשית. צריך לשלב את שתי הבחינות.

'רוקע הארץ על המים'. המים רוצים להתפשט והארץ עוצרת אותם.

קורח רצה לבטל את הדין את הדיוק בעבודת ה'. והאדמה בלעה אותו הארץ שתפקידה לעצור את המים את ההתפשטות שאינה במקומה היא זו שבלעה אותו.

קורח שואל בית מלא ספרים למה צריך מזוזה? הרי יש כל כך הרבה תורה.

זו גם היתה חלק מהמחלוקת בין החסידים למתנגדים על אופי עבודת ה' איפה שמים את הגבולות.

כולנו תפילה לחודש טוב לעם ישראל שחודש הרביעי יהפוך לנו לשון ולשמחה והאמת והשלום אהבו.