השבוע בפרשת קרח אנחנו פוגשים את אחת המחלוקות הקשות והמפולגות בתולדות עם ישראל – לא רק מחלוקת של דעות, אלא מחלוקת שמונעת מאגו, קנאה וחמדנות, עטופה ברטוריקה משכנעת אך חסרת אמת פנימית.

בפרק נבחן:

איך אדם כמו קרח – חכם, מיוחס ומוערך – נופל למאבק כוח הרסני?

מה גרם לו "להתפוצץ" דווקא עכשיו?

מה ההבדל בין מחלוקת לשם שמיים – למחלוקת שמפרקת כל חלקה טובה?

איך מזהים דמגוגיה במסווה של צדק חברתי?

ואיך אנחנו, היום, יכולים להפוך קנאה לפרגון, שתיקה לקשב, ומחלוקות למפגשים שמייצרים תקווה?

💬 נזכיר לעצמנו גם שהחברה לא נבנית על ידי צעקות או פוסטים בוערים – אלא על ידי מילה טובה, חיוך, הקשבה ונכונות לראות את מעלת חברינו – ולא את חסרונם.