השפת אמת בפרשה תמה על מהות הפקידה שהרי לכאורה זה סותר את הכלל של אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. תשובתו היא שככול שדבר נהיה יותר פרוט ומדוד הוא נהיה יותר חומרי ובכך משתכחת ממנו הרוחניות והמקור העליון שבו ובעקבות זאת הברכה כבר לא שורה בו. אז במשכן שממנו שורה הברכה כלל זה לא תקף בו.