פרשת תרומה מלמדת שהתרומה איננה רק נתינה חומרית אלא היכולת להתרומם מעל האינטרס הפרטי ולהרגיש חלק מהכלל, ומתוך כך לראות את ההרמוניה והיופי האלוקי שבמציאות. המשכן וכל פרטיו האסתטיים מבטאים חיבור בין הרוחני לגשמי – השראת שכינה בתוך החיים המעשיים והלאומיים. אדם תורם הוא מי שפועל מתוך שותפות ואחריות, גם בלי שיראו אותו, וכך נעשה “הבריח התיכון” המחבר את הכול. בדורנו המשמעות היא לראות את הזכות להיות חלק מעם ישראל וממדינתו, לתרום במקומנו ולבנות משכן פנימי של חיבור, הכרת הטוב ואחדות