פרשת צו, אותה נקרא בשבת הגדול, עוסקת בתפקידם של הכהנים ובסוגי הקורבנות – אך התורה אינה מסתפקת בפירוט הטכני. היא פונה לכולנו, בקריאה שאומרת: אל תדחה תיקון, קשר או מעשה טוב. עכשיו זה הזמן.

רש"י מדגיש שציווי מסוג "צו" הוא לשון של זריזות, והפרשנים מוסיפים: דווקא כשקשה – שם נדרשת אחריות ומעורבות.

🎯 החירות, במיוחד לקראת חג הפסח, אינה רק סיפור לאומי – אלא קריאה אישית לצאת מהמיצרים שלנו: מהכעסים, מהגאווה, מהמרדף אחרי שליטה וכבוד.

🕯 בפרשה מופיע הציווי: "אש תמיד תוקד על המזבח – לא תכבה". זו אש הנשמה, שעלינו להגן עליה – דרך שמירה על העיניים, האוזניים והפה, שהם שערי הנפש.

🧥 ולבסוף – הציווי: "ופשט את בגדיו..." מזכיר לנו, ברמז עמוק, שחיינו כאן זמניים. יום אחד ניפרד מהבגדים, מהתארים – ונישאל: מה עשית? מה השארת כאן?

💬 ובסמוך לליל הסדר – מציע הכותב להוסיף גם "בן חמישי" לסיפור ההגדה – זה שאינו עמנו. החטופים, השקטים, הנשכחים. "את אחיי אנוכי מבקש" – לא לשכוח איש.

חירות היא לקיחת אחריות עכשיו – לא מחר.

אש הנשמה לא נכבית – אם שומרים עליה.

חיינו אינם נצחיים – מה נשאיר אחרינו?

פסח הוא הזדמנות לסדר פנימי, לא רק חיצוני.

אל תשכח את אלה שאין להם קול – גם הם חלק מהסיפור.