הרב קשתיאל לפרשת וירא התשפד

אנחנו רואים בפרשייה לפני השמדת סדום שאברהם נתפלל כמה פעמים לפני הקבה.

באחת הפעמים אברהם אומר ואנוכי עפר ועפר נושא נותן..אחרי כמה פעמים נגמרים הטיעונים,אברהם מוותר וסדום נחרבת.

וישכם אברהם בבוקר במקום אשר עמד שם לפני ה'. אותו מקום שבו התפלל על סדום.

כל הקובע מקום לתפילתו אלוהי אברהם בעזרו.

נפסק שגם המתפלל בביתו שיהיה לו מקום קבוע.

הקובע מקום לתפילתו אומרים עליו חסיד וענו כמו אברהם.

כשאברהם מתבטא בשיא הענווה של ואנוכי עפר ואפר זה דווקא כשעמד בתפילה לפני ה' במקומו הקבוע.

מדוע זה כך?

כל מי שמתפלל לה ברור לו שהקבה מקשיב. מקשיב לכולם. גם למשאלות פרטיות. זוהי ענווה עצומה של הקבה. האם כל מלך מקשיב לכל משאלה?

אברהם מתבונן על הענווה של ה' ומתמלא עוד יותר בענווה. כשאברהם קובע מקום לתפילתו הוא קובע את מרכז החיים שלו בתפילה לפני ה' שם הוא נפגש עם חסדו של ה' עם גדולתו של ה'.

כמו שה' נותן ומעניק כך גם אנחנו ניתן נעניק בלי תנאים וגבולות.

אברהם נשיא הדור אבל לא מפיל משימות על אף אחד הוא עושה בעצמו כי גם הקבה עושה בעצמו עם כל חכמתו וכוחו.

בכל חיידק שהקבה ברא הוא השקיע את כל חכמתו .

מסופר באחד מספרי המדע שפעם התכנסו גדולי החוקרים לחקור חיידק אחד ולא הצליחו להשלים את משימתם אפילו אחרי שנה.

כולם בחכמה עשית. כזו ענווה ..להשקיע את חכמתו בכל דבר.

אתמול התקשר חייל מילואים. יש אלה שזוכים להילחם אבל רובם עושים ביטחון שוטף. אמר החייל זוהי עבודה סיזיפית אמר הרב זוהי לא עבודה סיזיפית זוהי מצווה ככל המצוות. האם אנו בוחרים את המצוות שיותר מעניינות ומאתגרות?

אברהם לא חילק את החיים והמשימות שלו כך.

האוהל היה פתוח לכולם לא מיין אנשים הקשיב לכולם.

תפקידנו, הנשק שלנו זה להתפלל לפני ה' שינחם את עם ישראל. רק ה' ינחם אותנו ישמח את ליבנו ויחיש את גאולתינו. שיימס ליבם ויפיץ אותם כקש לפני רוח. אין מקום לטומאה הזו בארץ ישראל.