הרב קשתיאל לפרשת יתרו:

בפרק י'א של מסל'ש כותב הרמח'ל שהמחסום הגדול שלא מאפשר לאדם לקבל עול תורה זה שאדם עסוק בכבוד שלו.

כי חס על כבודו ולא על כבוד שמים.

יש לו שיקולים זרים.

לא ישאל שאלה בהלכה אם היא פשוטה מדי. או אם הרב צעיר ממנו למשל..

יש מצוות שנראות שלא מכבדות.

וכדו'.

אין כבוד אלא תורה.

כבוד בגימ': לב. אם רוצה שתיכנס התורה לליבו צריך לשים הכבוד בצד.

רש'י מדגיש שזה מובא בפרשה פעמים רבות.

אולי הנושא המרכזי של הפרשה.

זכה יתרו שנאמרה הפרשה על שמו. ולא: פרשת משה...!

כי יצא יתרו אל המדבר. שהיה יושב בכבודו של עולם ונדבו ליבו לצאת אל המדבר לשמוע תורה.

יתרו היה נחשב מאוד בעולם אז...!

יתרו רגיש לכבוד הזולת.

כך גם בעצות יתרו למשפט. יתרו אומר למשה: מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם. אתה יושב וכל העם ניצב.

הפריע לו, אומר רש'י, שיש זלזול בכבודם של ישראל.

לומדים זאת כבר מהקב'ה: ואשא אתכם על כנפי נשרים... ירד ה' על הר סיני.

ה' יורד נמוך, על הר נמוך, שנקרא סיני על שם הסנה הנמוך. רצון שוכני סנה.

בשביל ישראל.

במדרש: היה מדבר לכל אחד מישראל כפי עניינו.

חס על כבוד ישראל, וויתר על כבודו.

אחרי מעמד הר סיני ה' אומר שלא צריך פסלי כסף וזהב. מספיק מזבח אדמה ואבנים לא מסותתות, ואני אבוא אליך וברכתיך.

ברש'י האחרון של הפרשה אפשר לדייק: לא לבנות מדרגות למזבח - כי זהו ביזוי לאבנים. ק'ו לחברך שבדמות יוצרך.

אפילו אבנים אל תבזה. (אבני מזבח).

בעשרת הדיברות יש מצוות שמחנכות לסוגיית הכבוד האמיתית: כבד את אביך ואת אמך - מוותר על כבודו למען כבוד הוריו.

לא תמיד ההורים הם בעלי הכבוד בעולם...

שבת - יום זה מכובד מכל ימים. בשבת כל הכבוד החיצוני נעלם. לא תעשה כל מלאכה. לא כסף, לא כלום. רק הנשמה - בה כולם שווים.

הרב קוק במאמרי ראי'ה באגדות רבה בר בר חנה: מי שעוסק באגדות - לאו דווקא עיקר תורה ופלפולים חשובים. עוסק בתורה מצד עצמה!

יקרה היא מפנינים.

ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ

בגמ' בקידושין: קמים בפני מקיים מצווה.

בברית מילה: נעמדים לכבוד תינוק...! הרבנים מתכבדים בהעברתו...

בשורות טובות, שבת שלום.