פודקאסט

הודעה חשובה למאזינים שלנו: הגענו לפרק ה-13,ואנחנו יוצאים לפגרת קיץ וחגים עד אחרי סוכות!

תודה ענקית לכל מי הקשיב לנו. זה הזמן המושלם לעשות ״השלמות״  חזור לפרקים הקודמים, וכמובן – להשאיר לנו כאן בתגובות את המחשבות שלכם, השאלות, הערות והארות.

אנחנו נחזור עם כוחות חדשים אחרי החגים. האזנה נעימה לפרק!

"כאן גרים בכיף"

למה חיים מתנגד לרעיון של מעבר לדיור מוגן?למה הוא מעדיף להישאר בבית המוכר, ובמקרה הצורך לשפץ ולהתאים אותו כשיהיה צורך. איך השפיעה האמירה של סבתא של גולדי על בית אבות ש"כולם שם זקנים" ? האם ההליכה לדיור מוגן מרגישה לפעמים כמוהודאה רשמית בהתקרבות הזקנה, בסתירה מוחלטת לתחושת החיוניות והעשייה ביום-יום.

האם ציפי שמבינה היטב ומדגישה את היתרונות הפרקטיים -  כמו מענה רפואי זמין, ביטחון אישי וחיי חברה עשירים הצליחה לשכנע את חיים ואת גולדי?ואילו אופציות דיור אחרות יש בגיל המבוגר (שמעתם על ״מצמצמי דיור״)?

התשובה המלאה מחכה לכם בפרק, שבו אנחנו מדברים על הכל בלי צנזורה ובגובה העיניים.

האם עולם התיאטרון הפסיד שחקנית גדולה העונה לשם גולדי (ועוד לטובת משרות הוראה והייטק)?  איזה אייטם בטלוויזיה הקפיץ לרגע את הלב של חיים?  ובאילו קריירות בחרה ציפי ועל מה היא מתחרטת?

ספוילר – בחרנו נכון...

המשתתפים דנים בהרחבה במושגי החרטה והחמצה בקבלת החלטות מנקודת מבט אישית ומפוכחת בשלב מאוחר של חייהם. הם משתפים זיכרונות מעברם, החל מקשרים רומנטיים שלא מומשו ועד לבחירות שגויות לכאורה במסלולי קריירה ולימודים, וגם אם יש לפעמים תחושותה"מה היה אילו", הם מדגישים את חשיבות הרציונליזציה כמנגנון הישרדותי בריא המאפשר להשלים עם המציאות הקיימת. השיחה נוגעת גם ביכולת להגשים חלומות ישנים בקנה מידה קטן יותר כיום, כמו לימודי משחק או כתיבה. בסופו של דבר, החברים מסכימים כי הדרך לאושרטמונה בקבלה עצמית ובפיוס עם העבר במקום שקיעה במרירות.

מה הדאיג את גולדי כשחשבה על הצוואה שלה ומי יאכיל את 11 הצבים שלה (רמז- שיחת טלפון מהרופאה), איך מתנהל חיים מול בעיות רפואיות כמו ערמונית, נזלת ואיבוד שמיעה, והאם ציפי מגדירה עצמה בצדק כהיפוכונדרית בשליטה?

שיחת החברים עוסקת בהתמודדות עם בריאות והזדקנות, הם דנים בחרדות בריאותיות, החל מהפחד המשתק שעולה בעקבות ממצאים רפואיים חשודים ועד לוויכוח האם התנהגותם מוגדרת כהיפוכונדרייה אוכאחריות אישית. לצד השוואה בין ההבדלים בין גברים לנשים בכל הנוגעלשיתוף בכאב וחיפוש תשומת לב בזמן מחלה, הם מודים גם בפחד מחולשה פיזית או צורך בעזרים חיצוניים (מכשירי שמיעה, מקלות הליכה). בנוסף, הקבוצה משוחחת על השימוש ברפואה אלטרנטיבית, תוספי תזונה והסתייעות בבינה מלאכותית לניהול המצב הרפואי. לפני סיום, חייםמשתף בטיפ דיגיטלי-רפואי למי שמטייל (כדאי לאמץ!)

למה סיפור ההכנות וקיבוץ המשפחה של גולדי לארוחות החגיםמזכיר סדרה תורכית? למה חיים לא יטוס כנראה השנה כמתוכנן לניו זילנד? מה עלה בגורל הירושה של החותן של ציפי, ודווקא מתוך כוונה טובה?

החברים בוחנים את גבולות המעורבות ההורית בחיי הילדים הבוגרים כדי למנוע חיכוכים מיותרים, בודקים אם הקשר עם בנים שונה מקשר הסימביוטי המאפיין לעיתים קרובות אימהות ובנות, דנים באחריות הטיפולבהורים מזדקנים ובמתחים שעלולים להיווצר בין אחים עקב חלוקת נטל לא שוויונית או סכסוכי ירושה (לא עלינו), מפליגים גם לבדוק יחסימשפחתולוגיה במעגלים רחבים יותר, ולבסוף מדגישים את החשיבות של מודעות הורית למניעת העברת "רעל" משפחתי לדורות הבאים כדי לשמור על שלום בית.

למה הנכד החמוד של גולדי סקרן לדעת מה המורשת של סבתא? חיים בטוח שהדבר החשוב ביותר שאנו יכולים להוריש לצאצאים שלנו הם ערכים ולאו דווקא נכסים (לא שיש משהו רע בזה), וציפי דווקא לא מודאגתמה יזכרו עלינו בסוף (תודה לתולעים).

החברים בוחנים את המושג "מורשת" והאם הוא לא גדול מדי עלינו, האנשים הקטנים? למרות הציניות, הם לבסוף מסכימים כי הזיכרון שלנו יישמר דרך סיפורים, ערכים, ואפילו חפצים, טעמים וריחות של מאכלים משפחתיים (סקופ: מרק העוף של סבתא של ציפי) העוברים מדור לדור. בעולמנו הדיגיטלי, יש הרבה דרכים לשימור הזיכרון עבור הדורות הבאים, כמו כתיבת זיכרונות אישיים, הקלטת פודקאסטים משפחתיים והכנת מצגות תמונות מאלבומים ישנים.

למה חבר של חיים מזכיר לו את אלכסנדר המאושר? אבל מה רע בבטלה, שואלת גולדי?  ומה לציפי ולציפורים? המשתתפים דנים במעבר החד מהזהות העצמית שלנו המוגדרת על ידי עבודה למציאות של בטלה או חופש, ואיך מנהלים את הזמן הפנוי בשלב זה בחיים. העבודה סיפקה בעבר מענה לצרכים חברתיים, קוגניטיביים ורגשיים, והחברים מציעים דרכים למלא את הריק שנוצר ולגלות משמעות מחודשת.  הם מגיעים למסקנה שאיכות החיים בזקנה אינה נמדדת בכמות הזמן הפנוי, אלא באיכות התוכן ומה שעושים אתו.

כמה "מונדיאלים" עוד נשארו לחיים לראות, מה ציפי רצתה להוכיח כשעלתה על טרקטורון מעופף, איך גולדי מצ׳פרת את הנכדים שלה, ואיך כל הדברים הללו קשורים לתפיסת הזמן המשתנה ככל שאנו מתבגרים?

ציפי, גולדי וחיים משתפים בתובנות על סופיות החיים בעקבות אירועים אישיים, ומסבירים כיצד המודעות לזמן המוגבל ואוזל מובילה להערכה מחודשת של ההווה ולנכונות לקחת סיכונים וחוויות חדשות.

החברים בוחנים את תופעת הFOMO  (הפחד מהחמצה) ומציינים כי למרות המגבלות הפיזיות, הניסיון שנצבר מעניק להם סבלנות, שלווהופרספקטיבה רחבה יותר. השיחה עוסקת גם בתחושה הסובייקטיבית שהזמן חולף במהירות רבה יותר ככל שמתבגרים, מה שמניע אותם לחפש דרכים להנציח רגעים משמעותיים.

מה משמעות של זוגיות בגיל מבוגר ומה ההשלכות של בחירה בחיים ללא זוגיות? האם אינטימיות היא תנאי הכרחי? איך מוצאים זוגיות חדשה, ולמה גברים נוטים לחפש זוגיות חדשה במהירות רבה יותר מנשים? מה המתכון לזוגיות טובה?  ציפי, גולדי וחיים בוחנים את מושג הזוגיות דרך חוויותיהם האישיות בסטטוסים זוגיים שונים.

למה אשתו של חיים שואלת תמיד בחשש לפני כל טיסה לחו"ל אם יש לנו מספיק כסף? מדוע לציפי יש חיבוטי נפש לפני הזמנת מונית?ואיזו הבחנה עושה גולדי בין כסף לבין תחושת ביטחון כלכלי?

החברים משוחחים על המורכבות הפסיכולוגית של התנהלות כלכלית בגיל השלישי, תוך דגש על הפער שבין עושר ״אובייקטיבי״ לבין תחושת ביטחון כלכלית, שלעיתים קרובות אינה תלויה במצב בבנק אלא בחינוך בטראומות עבר.

איך מוצאים איזון בין הגשמת חלומות אישיים לבין הרצון (והלחץ) לתמוך כלכלית בילדים,  ועד כמה זה חשוב שתהיה שקיפות משפחתית ותיאום ציפיות כדי למנוע סכסוכים עתידיים.

לסיכום, הם ממליצים על תכנון פיננסי מוקדם, התייעצות עם מומחיםומעורבות פעילה של שני בני הזוג בניהול הנכסים, שכן בגיל מבוגר קשה יותר לתקן טעויות כלכליות.

ממה נובע הרצון במציאת חברים ואיך זה קשור למעצב השיער של ציפי? האם בגיל מבוגר הצרכים משתנים? במה שונות חברות בין נשים לבין גברים (רמז: אין דיבורים על כדורגל)? האם חברות היא לתמיד, ומתי עדיף לפרק קשר? הפודקאסטרים מנתחים את מושג החברויות, ממליצים על פתיחות להיכרויות חדשות בכל גיל, ומגלים שקשרים חברתיים משפרים את איכות החיים ותוחלת החיים.