ראינו שלוש שיטות בראשונים לגבי שימוש בפירות שלא הופקרו בשביעית. נראה את הדין הלכה למעשה.

הר''י קורקוס כותב שההלכה לפי הדעה המקילה, שהפירות מותרים באכילה וכן זו דעת הרמב''ם. בספר "כפות תמרים" ישנה ראיה שיהודים היו קונים תוצרת מנכרים שהיו בארץ ולא הפקירו את השדות בשביעית, ומנהג יהודי ארץ ישראל מעיד שפירות אלו מותרים באכילה. ערוך השולחן סוקר את השיטות ואומר שלא מוחים בידי המקילים. הרב טוקצ'ינסקי מכריע כדעת רב הפוסקים המתירים. תלמידי החזו''א התלבטו בדבר בשל דברים שנראו לכאורה סותרים בשני מקומות שונים בכתביו. נראה שלבסוף אף בשיטת החזו''א להקל בדין "שמור". ה"מנחת יצחק" כתב שמנהג ירושלים להחמיר וכן מופיע בדברי הגר''א וייס.

הלכה למעשה – יש מקום להקל בדין "שמור" – "שמור ונאבד מותר באכילה".