רביב דרוקר, מבכירי אנשי התקשורת במדינה, הגיע להיידה מצויד בתכנית סדורה לצאת עם פחות חזיתות מכפי שנכנס, אבל תכניות לחוד ומציאות לחוד. דרוקר מדבר בלי פילטרים ובלי חשבון, גם על האנשים שהוא מסקר וגם על אנשים אחרים שמסקרים.

אחרי עשרות שנים בביזנס, לדרוקר יש עמדות ברורות שהוא לא חושש לבטא. בשיחה עם האוזמן, תוהים השניים עד כמה התקשורת בכלל והתכנית שלו בפרט מאוזנת ונותנת במה לכל הדעות, גם לכאלו שאיתן הוא לא מסכים. האם, למשל, יסכים שיהיה אצלו פאנליסט המוגדר ביביסט? עד כמה אפשר לצפות מביקורת על פוליטיקאים להיות עניינית ולא אישית?

האם נתניהו, מבחינתו, הוא אכן האופציה הרעה מכולן? ואם כן, עד כמה יתפשר על עקרונותיו לטובת מועמד אחר, רק כי הוא יוכל אולי להחליפו במעון ראש הממשלה?

דרוקר והאוזמן מנתחים את סוגיית השחיתות בכלל ובפוליטיקה בפרט, תוהים כמה ראשי הממשלה כאן באמת היו מושחתים, האם התקשורת עושה הנחות לאנשי שלומה, דוגמת נשיא בית המשפט העליון, האם יש ממש בקונספירציות שמדברות על תפירת תיקים או על שיקולים בלתי עניינים של פרקליטות המדינה, האם יש דבר כזה שמאל-מרכז ואיך, אם בכלל שומרים על פרופורציות במציאות בלתי אפשרית.

וגם, מי שחקן הכדורסל הכי גדול בכל הזמנים?

מה הסיבה האמיתית שבעקבותיה הגיע רביב לעיתונות והאם יש סיכוי שהילדים שלו יפנו לכיוון הזה?

ומה הוא באמת חושב על עמית סגל ואיילה חסון?

לביטוח חו״ל של הראל