בס׳ד
תפארת שלמה
ויהי בימים הרבים כו' ויאנחו בנ"י מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם כו' .
פי' דתחילת צעקת' היה רק מכובד הגלות מהעבודה. אך אח"כ נתנו על לבם מה לנו לזעוק על דרך זה, הלא טוב לנו לעורר לבבינו להיות תשוקתינו להוושע מכובד הגלות למען נוכל לעבוד הש"י בשמחה וטוב לב.
וזה פירוש ויאנחו בנ"י שהיה נייחא בלבם מהעבודה קשה רק ותעל שועתם אל האלהים מה שנוגע לכבוד הבורא היה יותר צער בלבבם מערך העבודה.
וזהו ששכתוב בתהלים אשר חרפוני צוררי באמרם אלי כל היום איה אלהיך. ר"ל למה לא עלה ברעיוניך כל היום גם בהיותך עוסק בעניני עוה"ז איה אלהיך - כי כן צריך לזכור תמיד ולא ישכח מלבו למלאות רצון הבורא ב"ה.
וכאשר האדם עושה כן אז תפלתו עושה פרי למעלה ויהיה לו צירוף עם תפלתו של הש"י כביכול כמ"ש בגמ' מנין שהקב"ה מתפלל וכו' .
וזה שנאמר ביוסף אמרת ה' צרפתהו שהיה תפלתו מצורף עם אמרת ה' כנ"ל. וזה ג"כ שהיה כאן דכתיב ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי. דלכאורה הלא גם מקודם נשמע צעקתם. רק לפי הנ"ל כי רק עתה מחמת שצעקו רק על כבוד הבורא צעקת בני ישראל באה אלי דייקא עי"ז היה להם צירוף באמרת ה' כנ"ל ובאה להם הישועה: