למה יש ימים שאנחנו מרגישים שאנחנו "יכולים על העולם", ורגע אחרי זה אנחנו מוצאים את עצמנו בשיתוק, חוזרים למקומות המוכרים והמצומצמים?

בפרק הזה אני צוללת לשורש של הכל: האדמה שאנחנו עומדים עליה – המסוגלות העצמית שלנו.

זהו לא פרק על "ביטחון עצמי" כללי, אלא חפירה ארכיאולוגית במנגנונים שמנהלים לנו את רמת האמון ביכולת שלנו לפעול ולהצליח.

על מה אני מדברת בפרק:

הארכיאולוגיה של המסוגלות: איך חוויות מהילדות חצבו בתוכנו "מסילות חרושות" שמנהלות אותנו עד היום.

הבמאי שבתוך הראש: איך הפרשנות שלנו הופכת דופק מהיר ל"חרדה" במקום ל"דריכות", ואיך משנים את הפסקול.

מלכודת הראויות ותסמונת המתחזה: למה ככל שיש לנו יותר ניסיון, אנחנו מרגישים יותר צורך "להוכיח" את עצמנו מחדש.

המבחן של האמת: איך יודעים אם אנחנו באמת מסוגלים או רק עושים לעצמנו "מניפולציה" של עזרה עצמית.

איך בונים אדמה יציבה: הדרך לעקוף את מנגנון ההישרדות (האמיגדלה) ולייצר ניצחונות קטנים שלא מבהילים את המערכת.

זה פרק על הפסקת הלחימה בנסיבות והתחלת הבנייה של הריבונות הפנימית שלנו.

ממשיכים את השיחה בקבוצת הוואטסאפ השקטה של הפודקאסט: תובנות, כלים ועדכונים ישירות לנייד (בלי חפירות): 👉 להצטרפות לחצו כאן