בפרק הזה, יענקי גולדהבר מתארח עם לימור  פריזט, אמא גאה אך כואבה של סמל ראשון איתי פריזט, שנפל בקרב ביום א' בחשוון תשפ"ה (2.11.2024). הפרק מתמקד בסיפורו של איתי, בן עשרים בנופלו, ובחוויותיהם האישיות של ההורים בעקבות האובדן.

הפרק נפתח בתיאור חייו של איתי. יענקי מציג את איתי כבחור נמרץ, מלא חיים ואומץ, ששירת בחטיבת גבעתי. עם התארים שלו כגיבור, יענקי שואל את ההורים על הפן האישי של איתי, על רגעים משפחתיים, תחביבים, וחלומות לעתיד. הם מתארים את הקשר הקרוב עם ארבעת האחים שלו - סער, נועם, אדל ואריאל, ומדברים על איך החיים בבית משפחת פריזט היו מלאים באהבה ובחוויות משותפות.

בהמשך השיחה, לימור מתארת מקצת מהרגעים בהודעה לנפילתו של איתי. היא מדברת על רגעי הגבורה שקדמו לאובדן, והדבר החשוב ביותר - על רוח הלחימה של איתי. הוא לא היה רק חייל, אלא דוגמה חיה ללב האמיץ של צעירים ישראלים.

 לימור משתפת בכאב האדיר שפקד את משפחת פריזט, ותיאורים כנים על איך הם מתמודדים עם האובדן. היא מדברת על רגעים קשים, על השניות שבהן נדמה שהעולם התהפך, ועל התמיכה שהמשפחה קיבלה מחברים ומקהילת פתח תקווה.

לימור לא רק משתפת בכאב, אלא גם מדברת על הדרך שבה היא מצאה כלים להתמודד עם השכול. היא מוסיפה שהמטרה שלה היא לא רק לשרוד, אלא גם לחיות, לזכור ולהוקיר את זכרו של איתי. היא מדברת על זהותם כהורים של גיבורי ישראל, ולא כ"הורים שכולים". גישה זו מעניקה לה ולוויניב כוח להמשיך את המורשת של איתי, ולתמוך באמהות אחרות החוות את הכאב.

סיום: בנימה אופטימית, יענקי מסכם את השיחה, מדגיש את הכוח שבאהבה ובזיכרון, ומזכיר למאזינים שהזיכרון חי, ושיש תמיד תקווה גם כאשר הדברים נראים קשים.

הפרק מהווה חוויה מעוררת השראה, המזכירה לנו את גבורת הלב של הגיבורים שלנו ואת הכוח שבקשרים האנושיים.

הקלטת פודקסט 0585948911 Mzrachi_TV