(פרק 2, פסוקים 40-43) אנחנו ממשיכים את המסע שלנו בפרק השני של הבהגווד גיתא. בפסוקים האלו קרישנה מעביר את הדיון מדיון פילוסופי/תיאורתטי אל מישור התנסותי - אל מישור של יוגה, של חיבור.
דיברנו על שאלות של אמון, אמונה ותרגול רוחני. פסוקים אלו מדברים על כך שפסיעה בנתיב היוגה, בנתיב המסע הרוחני האישי שלי, דורשת אמון. בראש ובראשונה אמון בכך שהליכה בנתיב הרוחני יכולה להביא אותי לתודעה גבוהה יותר, ואולי אף להגשמת היעוד הרוחני שלי, גם אם מהמקום שאני עומד , בתחילת דרכי, אני לא רואה את סופה, ואולי אף לא לגמרי מבין איפה היא נגמרת. גם אם המושג 'מסע רוחני' לא ברור לי כל כך כרגע, אבל יש לי רצון בסיסי לחקור לאן השביל הזה מוליך, נדרש ממני אמון ראשוני. בלי אמון, אנחנו במבוי סתום.