רונית רמר מספרת ׳סיפורי סיפורים׳

"מעשה בשלושה אגוזיםובהם שלושה סודות ורזיםוהיה-כל מי שיפתור את סודםאין כמותו מאושר בעולם!"

כיצד יכולים שלושה אגוזים לפתור בעיה?מה גורם לאדם להיות מאושר?מהו סוד האגוזים?

סיפור על שלושה אגוזים מסתוריים העוברים מיד ליד, ונותנים לכל אחד את המענה לצורך שלו, בדיוק ברגע בו הוא זקוק לו, והסיום מפתיע. אגדה קלאסית שכתבה לאה גולדברג מעוררת מחשבה על סודות, על אוצרות ועל הדברים שהופכים אותנו למאושרים.

סיפור מצחיק ורלוונטי של  יורם טהרלב,  על גברת מגונדרת שלא מצליחה להתאפק וחייבת לקנות כל דבר יפה שהיא רואה בדרכה. יום טיול נחמד הופך למסע קניות אינסופי  שבמהלכו ערמת הקניות של הגברת מרחוב בצלאל גדלה וגדלה ....סופו של הסיפור מפתיע ואולי לא הסיפור  יכול לשמש לנקודת פתיחה לשיח מעניין בנוגע לתרבות הצריכה של ימינו .

כשהתקרב חג הפורים,החליטו כל חיות היער לחגוג את החג בנשף מסכות מיוחד. כל החיות יתחפשו - ומי שיתחפש הכי יפה יקבל פרס – פרס שווה במיוחד ! החיות התחפשו כל כך יפה, עד שאף אחד מהם לא הכיר את השני. אז מי זכה ? זאת הפתעה ! עודד בורלא מכוּנה אבי הנוֹנְסֵנְס (אי=יגיון) בסִפרות הילדים העברית. ספריו גדושים  הומור וצירופי מילים מפתיעים ומשעשעים.

"העץ הנדיב" ספרו המפורסם של המשורר והמאייר האמריקאי-יהודי, שֶל סילברסטיין. הספר המקורי יצא לאור בשנת 1964 ותורגם ליותר מ-30 שפות. יהודה מלצר תירגם לעברית.הסיפור מתאר את אהבתו הגדולה של עץ לילד.אהבה זו באה לידי ביטוי בכך שהעץ מעניק לילד את כל מה שיש לו, ללא תנאי וללא תמורה. נתינה זו נמשכת לאורך כל חייו של הילד שבינתיים הופך לזקן . הספר זכה מחד, לתגובות אוהדות בשל ערך הנתינה המניע את העלילה, ומאידך, לביקורות על כך שבעצם הנתינה של העץ היא ללא גבול, ולכן היא סוג של ניצול. כך או כך, אין ספק שעלילת הספר מניעה למחשבה, ומאפשרת שיחה משמעותית גם עם ילדים צעירים.

את הסיפור האריה שאהב תות כתבה תרצה אתר. הסיפור פורסם לראשונה בשנת 1971 בספר "יעל מטיילת". ובשנת 2003 יצא מחדש כספר נפרד עם האיורים של דני קרמן . בסיפור, ארייה קטן מתעקש לאכול רק תות, אך ביער שבו הוא גר אין תותים. אימא שלו הלביאה מנסה לשכנע אותו לאכול מאכלים אחרים, ללא הצלחה. כאשר לבסוף הוא מוצא  ואוכל תות, הוא מחליט שהוא בכלל לא אוהב תותים. מאותו יום ואילך הוא אוכל רק את מה שאמא שלו מכינה לו.מה אפשר ללמוד מסיפור משעשע זה הכתוב בחרוזים ,שהפך להיות חלק מהקלסיקה של ספרות הילדים שלנו? אולי על חשיבותה של העקשנות, אולי על אינדיבידואליות, ואולי על כך שלפעמים אנחנו רוצים מאוד משהו, אבל כשאנחנו מקבלים אותו אנו מגלים שזה בכלל לא מה שחשבנו. אולי .

מי צריך שם

כתבה סיגל חממה
ציירה הילה מעוז עינב לא אוהבת את השם שלה.למה ? כי הילדים בגן קוראים לה עינב – ענב עינב רוצה להחליף את השם שלה, אך היא מגלה, כי לכל שם אפשר להמציא חרוז מצחיק. הגננת מקיימת שיחה עם ילדי הגן על שמות הילדים ומשמעותם.היא מסבירה את משמעות השם עינב, שנימצא בתוך אשכול ענבים, ואף פעם לא לבד, אלא תמיד מוקף חברים.כשעינב מבינה את משמעות שמה, היא מתחברת ואוהבת אותו. סיפור העוסק  באופן חוויתי ובגובה העיניים בנושא שכיח מעולמם של ילדים.

הילד הכי חזק בגן
כתבה- עדינה בר-אלבמרכז הסיפור המרתק הזה עומדים שלושה גיבורים: איתן –  ילד שמפחיד ומכה את ילדי הגן . יואב – שפוחד ממנו במיוחד, וגור כלבים שמגיע יום אחד לגן. בסיפור מתוארת בפשטות ובעוצמה סיטואציה מחיי-הגן. הרגשות העולים, הקושי והפתרון, כל אלה באים לידי ביטוי בעדינות ובאיפוק בסוגיה שרלוונטית לא מעט בחיי בגן.

חפיפת ראשכתב -אורי אורלב   ציירה אלישבע געשכל בוקר היה איתמר פוקח את עיניו ושואל:"איזה יום היום?" מפני שהיה יום אחד רע בשבוע.יום שלישי. כל יום שלישי חפפו לאיתמר את הראש.הוא היה בן שלוש והוא פחד מחפיפת ראש.אולי בגלל המים שנכנסו לו לעיניים.אולי בגלל הסבון.אולי מפני שהמים היו חמים מדי או קרים מדי." כך מתחיל הסיפור על איתמר ששנא לחפוף את הראש . האם יצליח איתמר להתגבר על הפחד שלו? סיפור מקסים שמסייע לילדים שפוחדים מחפיפת ראש.

נעמה והמוצץ
כתב - שלמה אבס
צייר - דני קרמן 

נעמה אוהבת מאוד את המוצץ שלה, אבל הוריה חושבים שהגיע הזמן להיפרד ממנו. לתדהמתם הם מגלים שאפילו הדחפור של דוד אליהו אינו יכול לשלף את המוצץ מפיה. אז איך תיפרד נעמה מהמוצץ שלה?הבעיה נפתרת רק כשנעמה עצמה מחליטה שהגיע הזמן להיפרד מהמוצץ."נעמה והמוצץ", אחד מספריו הראשונים של הסופר שלמה אבס.

. 

איך קוראים לך

כתבה נירה הראל
איירה – אלישבע געש 

"ילדה חדשה באה לגן. באה ועמדה בפתח. ראתה אותה הגננת ואמרה: שלום ילדה, איך קוראים לך? יש לי הרבה שמות, ענתה הילדה..."כשתמי מגיעה לגן בפעם הראשונה, הגננת שואלת אותה לשמה. תמי משתפת אותה בכל השמות שנתנו לה בני משפחתה כמו: "קסם" "מישמש" "אפרוח" ועודגם הגננת מספרת לתמי על השמות שלה. השיתוף יוצר קירבה ביניהן, וכך נכנסת תמי לגן בביטחון ובתחושה טובה .