חפיפת ראשכתב -אורי אורלב   ציירה אלישבע געשכל בוקר היה איתמר פוקח את עיניו ושואל:"איזה יום היום?" מפני שהיה יום אחד רע בשבוע.יום שלישי. כל יום שלישי חפפו לאיתמר את הראש.הוא היה בן שלוש והוא פחד מחפיפת ראש.אולי בגלל המים שנכנסו לו לעיניים.אולי בגלל הסבון.אולי מפני שהמים היו חמים מדי או קרים מדי." כך מתחיל הסיפור על איתמר ששנא לחפוף את הראש . האם יצליח איתמר להתגבר על הפחד שלו? סיפור מקסים שמסייע לילדים שפוחדים מחפיפת ראש.

נעמה והמוצץ
כתב - שלמה אבס
צייר - דני קרמן 

נעמה אוהבת מאוד את המוצץ שלה, אבל הוריה חושבים שהגיע הזמן להיפרד ממנו. לתדהמתם הם מגלים שאפילו הדחפור של דוד אליהו אינו יכול לשלף את המוצץ מפיה. אז איך תיפרד נעמה מהמוצץ שלה?הבעיה נפתרת רק כשנעמה עצמה מחליטה שהגיע הזמן להיפרד מהמוצץ."נעמה והמוצץ", אחד מספריו הראשונים של הסופר שלמה אבס.

. 

איך קוראים לך

כתבה נירה הראל
איירה – אלישבע געש 

"ילדה חדשה באה לגן. באה ועמדה בפתח. ראתה אותה הגננת ואמרה: שלום ילדה, איך קוראים לך? יש לי הרבה שמות, ענתה הילדה..."כשתמי מגיעה לגן בפעם הראשונה, הגננת שואלת אותה לשמה. תמי משתפת אותה בכל השמות שנתנו לה בני משפחתה כמו: "קסם" "מישמש" "אפרוח" ועודגם הגננת מספרת לתמי על השמות שלה. השיתוף יוצר קירבה ביניהן, וכך נכנסת תמי לגן בביטחון ובתחושה טובה .

המלחמה האדירה

כתבה ואיירה -אורה אילדן ואלון רבים על קרש שמצאו בחול. הריב הולך ומתעצם, וכל אחד מהשניים  "מגייס" את הגיבורים הדמיוניים שלו שיסייעו לו  לנצח. הגיבורים הדמיוניים נלחמים זה בזה, אבל דן ואלון כבר שכחו על מה רבו, השאירו את הקרש בחול, והלכו לחפש חיפושיות. למרות שמו, זהו סיפור אנטי מלחמתי. בסיפור מתוארת הדרך שבה ילדים צעירים מנהלים "מלחמה" ועל הקלות בה הם יוצאים ממנה. והכי חשוב- נשארים חברים.

הכל בגלל הנדנדה

כתבה – ליבי ברגשטיין                                                      מספרת רונית רמר 

"מִיּוֹם לְיוֹם נַעֲשֵׂיתִי מְבֻלְבֶּלֶת יוֹתֵר וְיוֹתֵר. שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיּוֹשְׁבִים לֶאֱכֹל – עַל הַשֻּׁלְחָן מֻנָּחִים עוֹף, אֹרֶז, סָלָט – וְהִלָּה, בִּתִּי הַקְּטַנָּה, אוֹמֶרֶת לִי: "אִמָּא, אֵין לִי מָקוֹם. אֲנִי מְלֵאָה", וְכַעֲבֹר רֶגַע הִיא שׁוֹאֶלֶת: "יֵשׁ בַּבַּיִת עוּגָה אוֹ גְּלִידָה?" אוֹ "אִמָּא, אֶפְשָׁר לְקַבֵּל קְצָת שׁוֹקוֹלָד אוֹ סֻכָּרִיּוֹת?""תִּשְׁמְעִי, הִלָּה, אוֹ שֶׁאֵין מָקוֹם אוֹ שֶׁיֵּשׁ", עָנִיתִי.יוֹם אֶחָד הֶחְלַטְתִּי לָרֶדֶת לְסוֹף הָעִנְיָן. פָּתַחְתִּי אֶת הַפֶּה שֶׁל הִלָּה וְהִסְתַּכַּלְתִּי עָמֹק פְּנִימָה".כך ניפתח סיפורה של ליבי ברנשטיין , סיפור המבטא את פליאתם של הורים רבים לגבי כמויות הממתקים שילדים מסוגלים לאכול. כשאמא של הילה מחליטה לפתור את התעלומה, היא מגלה דבר נפלא.

כתב יונתן  יבין                                                                    מספרת רונית רמר "אמא הייתה בהריון שנתיים למרות שהיא אומרת שפחות היא ואבא הבטיחו לי אחות אבל בסוף יצא אח לא כזה מוצלח עם פרצוף קצת מפוצלח ואף קטנטן, שכשלוחצים עליו - נמעך. מה אפשר להגיד? לא התלהבתי כל כך."כך ניפתח ספרו המקסים של יונתן יבין "אחלה אח" איך מתמודדים עם לידתו של אח קטן ומעצבן? זהו סיפור על נושא עימו מתמודדים אחים בכורים -לידתו של אח קטן .דרך הסיפור ניתן להזדהות עם כל קשת הרגשות העולה במצבים אלה - אהבה גדולה מאד לצד קנאה ואפילו כעס.

כתבה : נורית זרחי                                                         איירה: אורה אייל הילד יוני רוצה להיות נמר כשהוא יהיה גדול, ולכן הוא מתנהג כמו נמר- הוא משתולל ולא מקשיב. אבא של יוני  מבקש ממנו להפסיק להשתולל.בהתחלה בנחת, אחר כך בכעס ובסוף מאיים בעונש -אבל יוני בשלו. יוני אומר לאבא שלו שהוא יטרוף אותו !!!אבא של יוני מבין שהוא צריך לדבר עם יוני בשפת הנמרים, ואומר לו שאבא של נמר קטן הוא נמר גדול ואף שואג שאגה גדולה ומפחידה!.  יוני נבהל וחוזר להיות ילד קטן.

כתבה- מירה מאיר                                                         איירה- אורה אילהסיפור המוכר והאהוב שהינו חלק מהקלסיקה של ספרות הילדים העברית בגיל הרך.גיבור הסיפור הוא אורן שמבקש מאביו צב.  אורן ואבא שלו יוצאים לחורשה לחפש צב, אך הם לא מוצאים, וחוזרים הביתה עצובים.  למחרת מוצאת אמא של אורן צב ולוקחת אותו לגן של אורן. אורן והילדים בגן מתרגשים מאד, הם מטפלים בצב ומנסים לשמח אותו. כאשר הם נכנסים לגן ומתיישבים לאכול, הצב שנשאר בחוץ לבד, עוזב את הגן ומחפש מקום אחר לטייל בו.זהו סיפור על התחברות ועל פרידה. על טיפול בבעל חיים והבנת צרכיו,ועל חברים שיכולים לעזור ולהתגבר על צער.

כתבה - נעמי בן גור איירה – גיל לי אלון קוריאלמספרת – רונית רמר

פעם היתה עכברה קטנה ואפורה. קראו לה סניזי.האף של סניזי היה אדום כי היא כל הזמן התעטשה. חבריה העכברונים קראו לה אפצ'יקונת. אף עכבר לא רצה לשחק עם אפצ'יקונת, כי היא הרסה כל משחק עם ה'אפצ'י' שלה. עד שיום אחד אפצ'יקונת הצילה את כל חבריה מציפורניו של החתול הנורא,בזכות האפצי שלה ! סיפור שממחיש כיצד תכונה שיכולה להיראות כשלילית וכחיסרון יכולה להפוך ליתרון עצום !