אנחנו למדנו עד כיתה ח’, ובכיתות המשך היה פה בית ספר שנקרא בית ספר מחוזי, שלימדו שם מ-ט’ עד י”ב. ואנחנו שנתיים, אני, הכיתה שלי, אנחנו שנתיים למדנו שם בבית ספר הזה, לפני שפירקו אותו. כשאני הייתי, אז זה נקרא כיתות יא’-יב’, כשאני הייתי בכיתה יב’, כבר די סוף כיתה ב’, ראיתי שיש אחת מכיתה י”א שכל הזמן עוקבת אחריי.

ויום אחד בקיץ, כבר סוף הלימודים היה, ואמרתי לה: “בואי ניפגש”. היא הייתה מלאת התפעלות, נרגשת מאוד. והלכנו, מצאנו איזה דשא באיזה פינה, בקיץ, מצאנו איזה דשא באיזה פינה ובילינו ככה איזה ערב אחד. וזה המשיך עוד ערב, ארבעה ערבים ככה. ואז אני אמרתי לה: “תראי, יש את העניין של מחנה נוער עובד, אני צריך להגיע לשם”. ואמרתי לה שלום, ולא ראיתי אותה יותר אחר כך.

עברו כמה שנים. לי בנהלל הייתה, ועוד יש, משפחה שהייתי מבלה שם הרבה. ובאחד הימים מישהו מהמשפחה נפטר, עשו לוויה והייתה תהלוכה שם בכפר של הלוויה. ואני רואה בצד יושבות כמה בנות, וביניהן אותה רותי הזאת עם תינוק קטן על הידיים. עשיתי לה ככה שלום, חייכנו אחד לשני, ובזה נגמר העסק.