לעילוי נשמת נפתלי בענדעט בן כתריאל ז"ל, תלמיד חכם, אוהב תורה, רודף אמת, ואיש משפחה מסור

ולהבדיל, לרפואת מאיר ומיכל עוזרי ומשפחתם

רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(כז. 1+ במשנה עד כז: 6-)

(ר"י ב"ב חולק חלקית – נראה בגמרא)

ואפשר לדבר על שניים שהם ארבעה מצבים –

להרע –

במצוות עשה (לאכול מצה) – נשבע לחטוא ולא לאכול,

להיטיב –

במצוות עשה (לאכול מצה) – נשבע לציית ולאכול

א. ת"ר – מקורות רבנן שלא נשבע על מצווה

רישא – גם הברייתא עושה היקש בין "להרע או להיטיב", ואומרת כך:

אמצע – ממשיכה הברייתא שלפי זה יוצא לגבי שבועה על לאו –

סיפא – אך למרות זאת – נשבע להיטיב לאחרים (למשל לתת מתנה) – כן חל,

ביאור המקור:

איך ניתן ללמוד שני דברים הפוכים – ללמוד מהטוב לרע ומהרע לטוב ששניהם רשות?

נזכיר את האפשרויות:

להיטיב –

במצוות עשה (לאכול מצה) – נשבע לציית ולאכול –

אפשרי (טוב לגוף וטוב לנפש)

בלאו (חמץ בפסח) – נשבע לחטוא ולאכול –

לא אפשרי, כי לא טוב מלא (טוב לגוף אבל רע לנפש)

להרע –

במצוות עשה (לאכול מצה) – נשבע לחטוא ולא לאכול –

אפשרי (זה רק רע)

בלאו (חמץ בפסח) – נשבע לציית ולא לאכול –

לא אפשרי, כי זה לא רע מלא (רע לגוף טוב לנפש)

אך זה לא אפשרי – כי יוצא שבהטבה זה לציית לתורה ובהרעה זה לא לציית, והרי יש היקש מהאחד לשני ששניהם צריכים להיות אותו דבר.

(והגמרא עושה את זה לשני הכיוונים –

דחייה – לפי ההיגיון הזה גם בדבר הרשות זה לא אפשרי!

אז בנשבע לאכול ("להטיב") – נפרש בטוב מלא (לאכול דבר בריא) – מועיל לגוף,

ויוצא שהרע וטוב לא מדברים על אותו מקרה (מועיל או מזיק).

כעת –

ויוצא שכל הפסוק מדבר על הרשות, ובעצם כבר אין צורך בהיקש.

(כז.

דחייה חלקית – והרי לר' יאשיה "או" נצרך "לחלק" (שלא צריך גם להרע וגם להטיב)

[ויקרא כ, ט – כִּי־אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת־אָבִיו וְאֶת־אִמּוֹ מוֹת יוּמָת, אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל דָּמָיו בּוֹ – איך יודעים שזה גם אם קילל כל אחד בנפרד –

ר' יאשיה – לומדים מסוף הפסוק – אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל,

אז גם אצלנו צריך לימוד לחלק.

ר' יונתן – הפשט זה בנפרד (כיון שלא כתוב "יחדיו" כמו שכתוב ב" לֹא־תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר־וּבַחֲמֹר יַחְדָּו" (דברים כב, י)

אז גם אצלנו לא צריך לימוד לחלק.

(במשנה (כז.) + כז: 7+)

ב. מחלוקת רבנן ור"י ב"ב במשנה –

רבנן (כאמור): גם לבטל וגם לקיים מצווה – לא חל.

אך ר"י ב"ב: לבטל – לא חל, אבל לקיים – חל.

כי יש קל וחומר –

אך רבנן דוחים – כתוב "להרע או להיטיב", ויש היקש ביניהם –

גמרא –

מה ר"י ב"ב יענה?

אך רבנן –

המשנה –

כפי שאי אפשר (לרבנן) להישבע על דבר שהוא כבר מצווה עליו, כך גם לא יכול להישבע שבועה על שבועה, ולכן:

"שבועה שלא אוכל כיכר זו, שבועה שלא אוכלנה, שבועה שלא אוכלנה, ואכלה – אינו חייב אלא אחת".

גמרא –

א. למה יש שינוי בניסוח – "שלא אוכל כיכר זו", ואח"כ "שלא אוכלנה"?

תשובה –

לכן –

ב. למה כתוב 3 פעמים (שלא אוכל, שלא אוכלנה, שלא אוכלנה)?

ללמד שאמנם השבועה השנייה לא חלה כרגע, אבל היא כן קיימת,

ניסיון סיוע לרבא –

רואים מכאן – אפילו שהראשונה מנעה מהשנייה לחול כרגע, החיוב לא נעלם, וכיוון שהראשונה נעלמה, השנייה חלה כבר בהתחלה.

דחיית הסיוע ("הכי השתא") –

[1] יש מחלוקת לגבי אם מותר לחבול בעצמו בבבא קמא צא., וברייתא זו כדעה שמותר.

השיעור שבועות דף כז, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.