לעילוי נשמת שרה גנץ בת מרדכי ומרים ז"ל
ניצולת שואה שהשקיעה רבות בהקמת משפחה ובחינוך לתורה ומעורבות בבניין הארץ
להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)
https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_82.mp3
Download
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי, זבחים פב
(פא: במשנה – פג. בסיום פרק כל הזבחים)
הקדמות ותזכורות
A. במשנה הקודמת –
דמים הניתנים למעלה התערבו עם הניתנים למטה
ר"א – יזרוק למעלה ואז למטה
אבל יש כמה חטאות שנעשים בפנים – כלומר שדמם נזרק על מבח הנחושת שבהיכל – קרבנות יו"כ, פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור.
בחטאת הקרבן נפסל לפי כולם,
ר"א – גם באשם ("כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם תּוֹרָה אַחַת לָהֶם" (ויקרא ז,ז)
חלק א – במשנה: נתערבו דם הפנימיים עם דם החיצוניים –
תשובה – הוא אכן חולק, אבל באופן מצומצם, לכן לא הוזכר, כי:
לתת קודם בחוץ ואז בפנים – אי אפשר, כי בפנים קודם לבחוץ.
לתת קודם בפנים ואז בחוץ –
בחטאת או אשם – כשיתן בפנים הוא פוסל בידיים את דם החטאת החיצונית, ולכן עדיף שיחכה לערב וייפסלו וישפוך לאמה.
בשאר הקרבנות – אכן כך צריך (כי לדעתו הם לא נפסלים בפנים).
נתן בחוץ ואז בפנים – שניהם כשרים
נתן בפנים ואז בחוץ – הפנימי כשר,
לגבי החיצוני, זה תלוי במחלוקת על דם חיצוני שנכנס פנימה:
חלק ב – הסבר המחלוקת לגבי דם קרבנות שנכנס פנימה
ויקרא ו, כג – וְכׇל־חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף.דוחה רי"ס הגלילי – מזה לומדים דין אחר:
שהחטאות הפנימיות לא נאכלות אלא נשפרות מחוץ למחנה,
ושאם נפסלו – לא נשרפים מחוץ לירושלים אלא בקודש.
(ברור שאת הפסול בחטאת לומד מויקרא ו ( והשאלה איך מרבה לשאר הקרבנות)
כל הפרשייה של מדברת על חטאת, למה בפסוק כג כתוב שוב חטאת?
אלא זה בא לומר – כאן הדין נכון גם בחטאת, וגם בשאר.
יח – דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־בָּנָיו לֵאמֹר
זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת… יט – הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכְלֶנָּה בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל… כ – כֹּל אֲשֶׁר־יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ… כא – וּכְלִי־חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל־בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם־בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם…
כג – הפסוק שלנו: וְכׇל־חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף.
(והוא ממחיש עם משל – תלמיד שמוזג לרבו בחמין, ואז רבו אומר לי מזוג לי בחמין – זה מיותר, הרי הוא כבר מוזג חמין, אלא התכוון לומר "גם בחמין", כלומר או צונן או חמין).
מתקיף רב הונא בריה דרב יהושע –
הרי כבר שני פסוקים לפני כן (כא) מדובר כבר על כל הקרבנות (שכלי שבושל בו קרבן צריך מירוק ושטיפה) (דף צו:)
ולכן כשבפסוק כג שוב כתוב חטאת – אולי זה דווקא חטאת.
(ולגבי המשל – זה כמו תלמיד שמוזג חמין וצונן, ואז רבו אומר חמין – שזה דווקא חמין).
כל חטאת – כל קודשי קודשים
וכל חטאת – גם קודשים קלים.
[אך ר' יוסי הגלילי (רבנן) שתי תגובות:
כל חטאת – גם חטאת יחיד זכר (כמו שעיר נשיא)
וכל חטאת – גם חטאת ציבור (פר העלם דבר וכו').
חלק ג – אגב – משנה: הרחבה לגבי פסול דם חטאת שנכנס
ב. נכנס או יצא רק חלק מהדם (קיבל ב2 כוסות, ואחד נשאר ואחד יצא או נכנס):
בנכנס – חכמים פוסלים, רי"ס הגלילי מכשיר.
ג. הפסול דווקא בנכנס לכפר.
אם נכנס לכפר ובסוף לא כיפר: ר"א – פסול, ר"ש – כשר.
ד. אם לאחר שנכנס ונפסל, בכל זאת השתמש בדם – פסול גם בדיעבד (הציץ לא מרצה, בניגוד לדם שנטמא שהציץ מרצה בדיעבד).
תזכורת למקורות הפסול בדם חטאת שנכנס:
א. אם רק חלק מהדם נכנס או יצא –
רי"ס הגלילי – בין ביצא ובין בנכנס – המיעוט שנשאר במקום כשר.
חכמים – ביצא – המיעוט כשר, בנכנס – המיעוט פסול.
(במשנה מופיעה שאלה 1, בברייתא גם תשובת חכמים, ובגמרא שאלה 2)
לפי חכמים לגבי מיעוט דם – הפנים חמור מהחוץ
לעומת זאת בתחום אחר –
מחשבת פסול –
הבחוץ חמור מבפנים.
או שתעשו קל וחומר להקל: אם בחוץ מיעוט כשר, קל וחומר שבפנים,
או להפך – אם בפנים מיעוט פסול, גם בחוץ פסול!
עונים חכמים – לגבי מיעוט הדם יש לימוד שזה דווקא בפנים:
"וְכׇל־חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ" (ויקרא ו) –
אֲשֶׁר
יוּבָא – החומרא של מיעוט הדם הוא רק ב"יוּבָא" (נכנס) ולא ביוצא.
או שנלמד קל וחומר להחמיר: אם מחשבת חוץ פוסלת, קל וחומר שמחשבת פנים לא פוסלת,
או קל וחומר להקל: אם מחשבת פנים לא פוסלת, קל וחומר שמחשבת חוץ לא פוסלת!
עונים חכמים – גם כאן לגבי מחשבה יש לימוד שזה דווקא החוצה:
ויקרא יט, ז – "וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פִּגּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה", מכאן דורשים את פסול מחשבה –
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי – מחשבה חוץ לזמנו (כרת)
פִּגּוּל – מחשבה
חוץ למקומו (אין כרת)
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי – דווקא במחשבת חוץ ולא פנים, כי זה דווקא למקום שיש בו שלושה דברים: דם, בשר ואימורין (שבזמן היתר הבמות 3 אלו מותרים בחוץ, אך בפנים אין בשר ואימורין).
ב. אגב – דין בשר שיצא או נכנס: יצא פסול, נכנס כשר
ולכאורה קשה – הרי לגבי מיעוט דם אמרנו שבפנים חמור מבחוץ,
אז איך כאן בחוץ חמור מבפנים?
(או שנלמד קל וחומר שאם בחוץ פסול – קל וחומר שבפנים,
או להפך – אם בפנים כשר, קל וחומר שבחוץ!)
תשובה – גם כאן יש לימודים:
בחוץ פסול – שמות כב, ל – "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ" – "בשדה" מיותר, ומלמד שבשר קדוש שיצא חוץ למחיצתו פסול.
בפנים כשר – ויקרא ו, כג – "וְכׇל־חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד" – "מִדָּמָהּ" ולא בשרה.
ג. ת"ר – הפסול בין אם נכנס לקודש (ההיכל) ובין אם נכנס לקודש הקודשים
מקור – מהפסוק של רי"ס הגלילי (ויקרא י, יח) – "הֵן לֹא־הוּבָא אֶת־דָּמָהּ אֶל־הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה": הַקֹּדֶשׁ – ההיכל, פְּנִימָה – קודש הקודשים.
מקשה הגמרא – שיאמר רק קודש (ההיכל) ולא יאמר פנימה (קה"ק)?[1]
ויש שתי הבנות בהבנת הקושיא –
ועונה – בא זה ולימד על זה, כלומר אם היה כתוב רק אחד מהם, היינו חושבים שהכוונה רק לקה"ק.
כפי שלגבי האיסור של עבד עברי של כהן לאכול תרומה:
תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא־יֹאכַל קֹדֶשׁ (ויקרא כב, י)
שאם היה כתוב רק אחד מהם היינו חושבים שהכוונה לקניין 6 שנים, ולא לנרצע (עבד עולם),
כיוון שכתוב את שניהם בא זה ולימד על זה
שכיר – קניין שנים, תושב – גם עבד עולם.
אך דוחה אביי – זה שהמילה מיותרת לא מפריע לי (מילתא דאתייה בקל וחומר טרח וכתב לה קרא),
שהרי אפילו להסבר של רבא עדיין זה מיותר, כי התורה יכלה פשוט לכתוב נרצע במפורש.
דוחה רבא – זה לא פוסל, כי רק הבא בדרך ההבאה הרגילה פוסל.
ד. שאלות רבא – לגבי זה שגם הכנסת הדם לקה"ק פוסלת (תיקו) –
מצד אחד אולי לא פסול – כי הרי המקור לקה"ק זה – "אֶל־הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה": הַקֹּדֶשׁ – ההיכל, פְּנִימָה – קודש הקודשים.
אז אולי יש תלות – וכיון שבחטאות פנימיות הכנסה לקודש לא פוסלת, אז אולי הכנסה לקה"ק גם לא?
מצד שני אולי פסול – כי סוף סוף הכניסו את הדם מעבר למה שצריך.
מה לגבי הקרבנות של יו"כ שצריכים להיות גם בקה"ק,
כלומר – אם הכניס וזרק, הוציא, ואז הכניס שוב?
מצד אחד פסול – כי עכשיו דם כבר לא אמור להיות שם
מצד שני אולי לא פסול – כי הדם כן שייך עקרונית גם לקה"ק.
אם בשאלה הקודמת זה כן פוסל,
מה אם עשה דבר דומה בקודש –
היזה בקה"ק, היזה על הפרוכת, הלך למזבח הזהב (מזרחה) ואז פתאום חזר מערבה?
מצד אחד פסול – כי חזר לאיפה שכבר היה
מצד שני לא פסול – כי הוא עדיין באותו מקום (קודש) ורק זז שם מערבה.
ה. במשנה – הפסול דווקא בנכנס לכפר (וְכׇל־חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ)
A. אם נכנס לכפר ובסוף לא כיפר – הדעות והמקורות:
שניהם לומדים
גז"ש "
לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ" מעבודת מיום כיפור (ויקרא טז) –
גזירה שווה –"וְכׇל־אָדָם לֹא־יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד־צֵאתוֹ" (פסוק יז) – כמו ששם זה נכון גם לפני שכיפר, גם כאן.
מעדיף את הלימוד הזה כי לומד חוץ מחוץ (שני מקרים שבהם אדם/דם צריך להישאר בחוץ), ולא חוץ מפנים (קרבנות יו"כ אמורים להיות בפנים).
גזירה שווה – "וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר הוּבָא אֶת־דָּמָם לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ יוֹצִיא אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (פסוק כז).
מעדיף את הלימוד הזה כי לומד בהמה מבהמה (דם חטאת מבשר הפר והשעיר), ולא בהמה מאדם.
הגמרא לא עוסקת בעצם הדין, אלא רק בשאלה – האם ר"י כר"א או כר"ש?
עונה ר' ירמיה – ר"י כר"ש – שלומד גז"ש מפסוק כז ("וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר הוּבָא אֶת־דָּמָם לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ יוֹצִיא אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה").
כי לגבי הפסוק של ר"ש של הפר ושעיר של יו"כ כתוב פסוק אח"כ שהשורף אותם נטמא, ולומדים מפסוק כז שזה כך
גם בשאר החטאות הפנימיות, איך לומדים:
ר"מ – "לְכַפֵּר" מיותר, ובא ללמד שהדין כך גם בשאר המכפרים בפנים.
ר"י – מהכפלות של "וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת…".
ולמה לא למד כר"מ שזה מ"לכפר"?
כי "לכפר" תפוס לו ללימוד של ר"ש, שזה מה שהיה צריך להוכיח. הדרן עלך כל הזבחים שנתערבו
השיעור זבחים פב – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
