לעילוי נשמת שרה גנץ בת מרדכי ומרים ז"ל

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(פא: במשנה – פג. בסיום פרק כל הזבחים)

ר"א – יזרוק למעלה ואז למטה

אבל יש כמה חטאות שנעשים בפנים – כלומר שדמם נזרק על מבח הנחושת שבהיכל – קרבנות יו"כ, פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור.

בחטאת הקרבן נפסל לפי כולם,

בשאר הקרבנות –

רבנן – לא נפסלים

ר"א – גם באשם ("כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם תּוֹרָה אַחַת לָהֶם" (ויקרא ז,ז)

ר"ע – בכל הקרבנות.

א. לכתחילה – ישפכו לאמה

ולמה כאן ר"א לא חולק?

תשובה – הוא אכן חולק, אבל באופן מצומצם, לכן לא הוזכר, כי:

לתת קודם בחוץ ואז בפנים – אי אפשר, כי בפנים קודם לבחוץ.

לתת קודם בפנים ואז בחוץ –

בחטאת או אשם – כשיתן בפנים הוא פוסל בידיים את דם החטאת החיצונית, ולכן עדיף שיחכה לערב וייפסלו וישפוך לאמה.

בשאר הקרבנות – אכן כך צריך (כי לדעתו הם לא נפסלים בפנים).

ב. בדיעבד –

נתן בחוץ ואז בפנים – שניהם כשרים

נתן בפנים ואז בחוץ – הפנימי כשר,

לגבי החיצוני, זה תלוי במחלוקת על דם חיצוני שנכנס פנימה:

חכמים – פסול בחטאת

ר"א – פסול בחטאת ואשם.

ר"ע – פסול בכולם.

(פב. 3+)

הדעות, כאמור –

חכמים – דווקא בחטאת,

המקור לפסול בחטאת –

דוחה רי"ס הגלילי – מזה לומדים דין אחר:

שהחטאות הפנימיות לא נאכלות אלא נשפרות מחוץ למחנה,

המקור של ר"ע –

הפסוקים (ויקרא ו) –

(והוא ממחיש עם משל – תלמיד שמוזג לרבו בחמין, ואז רבו אומר לי מזוג לי בחמין – זה מיותר, הרי הוא כבר מוזג חמין, אלא התכוון לומר "גם בחמין", כלומר או צונן או חמין).

מתקיף רב הונא בריה דרב יהושע –

(ולגבי המשל – זה כמו תלמיד שמוזג חמין וצונן, ואז רבו אומר חמין – שזה דווקא חמין).

חטאת – דווקא חטאת,

[אך ר' יוסי הגלילי (רבנן) שתי תגובות:

חטאת – חטאת יחיד נקבה

(פב. במשנה)

המשנה –

א. גם דם שיצא פסול.

ב. נכנס או יצא רק חלק מהדם (קיבל ב2 כוסות, ואחד נשאר ואחד יצא או נכנס):

יצא – כשר,

ג. הפסול דווקא בנכנס לכפר.

ד. אם לאחר שנכנס ונפסל, בכל זאת השתמש בדם – פסול גם בדיעבד (הציץ לא מרצה, בניגוד לדם שנטמא שהציץ מרצה בדיעבד).

תזכורת למקורות הפסול בדם חטאת שנכנס:

א. אם רק חלק מהדם נכנס או יצא –

הדעות:

רי"ס הגלילי – בין ביצא ובין בנכנס – המיעוט שנשאר במקום כשר.

חכמים – ביצא – המיעוט כשר, בנכנס – המיעוט פסול.

שאלות על חכמים:

העיקרון מאחורי השאלות:

עונים חכמים – לגבי מיעוט הדם יש לימוד שזה דווקא בפנים:

מִדָּמָהּ – ולא כל דמה,

עונים חכמים – גם כאן לגבי מחשבה יש לימוד שזה דווקא החוצה:

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי – מחשבה חוץ לזמנו (כרת)

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי – דווקא במחשבת חוץ ולא פנים, כי זה דווקא למקום שיש בו שלושה דברים: דם, בשר ואימורין (שבזמן היתר הבמות 3 אלו מותרים בחוץ, אך בפנים אין בשר ואימורין).

(פב: 7+)

ב. אגב – דין בשר שיצא או נכנס: יצא פסול, נכנס כשר

ולכאורה קשה – הרי לגבי מיעוט דם אמרנו שבפנים חמור מבחוץ,

תשובה – גם כאן יש לימודים:

בחוץ פסול – שמות כב, ל – "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ" – "בשדה" מיותר, ומלמד שבשר קדוש שיצא חוץ למחיצתו פסול.

בפנים כשר – ויקרא ו, כג – "וְכׇל־חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד" – "מִדָּמָהּ" ולא בשרה.

(פב: באמצע)

ג. ת"ר – הפסול בין אם נכנס לקודש (ההיכל) ובין אם נכנס לקודש הקודשים

מקור – מהפסוק של רי"ס הגלילי (ויקרא י, יח) – "הֵן לֹא־הוּבָא אֶת־דָּמָהּ אֶל־הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה": הַקֹּדֶשׁ – ההיכל, פְּנִימָה – קודש הקודשים.

מקשה הגמרא – שיאמר רק קודש (ההיכל) ולא יאמר פנימה (קה"ק)?[1]

כפי שלגבי האיסור של עבד עברי של כהן לאכול תרומה:

שאם היה כתוב רק אחד מהם היינו חושבים שהכוונה לקניין 6 שנים, ולא לנרצע (עבד עולם),

כיוון שכתוב את שניהם בא זה ולימד על זה

אך דוחה אביי – זה שהמילה מיותרת לא מפריע לי (מילתא דאתייה בקל וחומר טרח וכתב לה קרא),

תשובות:

דוחה רבא – זה לא פוסל, כי רק הבא בדרך ההבאה הרגילה פוסל.

(פב: רבע תחתון)

ד. שאלות רבא – לגבי זה שגם הכנסת הדם לקה"ק פוסלת (תיקו) –

מצד אחד אולי לא פסול – כי הרי המקור לקה"ק זה – "אֶל־הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה": הַקֹּדֶשׁ – ההיכל, פְּנִימָה – קודש הקודשים.

מצד שני אולי פסול – כי סוף סוף הכניסו את הדם מעבר למה שצריך.

מצד אחד פסול – כי עכשיו דם כבר לא אמור להיות שם

מצד אחד פסול – כי חזר לאיפה שכבר היה

(פג. 3+)

ה. במשנה – הפסול דווקא בנכנס לכפר (וְכׇל־חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ)

ר"א – פסול,

גזירה שווה –"וְכׇל־אָדָם לֹא־יִהְיֶה  בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד־צֵאתוֹ" (פסוק יז) – כמו ששם זה נכון גם לפני שכיפר, גם כאן.

מעדיף את הלימוד הזה כי לומד חוץ מחוץ (שני מקרים שבהם אדם/דם צריך להישאר בחוץ), ולא חוץ מפנים (קרבנות יו"כ אמורים להיות בפנים).

ר"ש – כשר,

גזירה שווה – "וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת  שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר הוּבָא אֶת־דָּמָם לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ יוֹצִיא אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (פסוק כז).

מעדיף את הלימוד הזה כי לומד בהמה מבהמה (דם חטאת מבשר הפר והשעיר), ולא בהמה מאדם.

הגמרא לא עוסקת בעצם הדין, אלא רק בשאלה – האם ר"י כר"א או כר"ש?

עונה ר' ירמיה – ר"י כר"ש – שלומד גז"ש מפסוק כז ("וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת  שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר הוּבָא אֶת־דָּמָם לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ יוֹצִיא אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה").

מניין לו –

ר"מ – "לְכַפֵּר" מיותר, ובא ללמד שהדין כך גם בשאר המכפרים בפנים.

ר"י – מהכפלות של "וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת  שְׂעִיר הַחַטָּאת…".

ולמה לא למד כר"מ שזה מ"לכפר"?

הדרן עלך כל הזבחים שנתערבו

[1] פירשנו לפי הבנתנו

השיעור זבחים פב – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.