הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

לעילוי נשמת אלה בת יצחק דוד ועדה בת זאב ז"ל

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(נא. באמצע – נב באמצע)

טריפת נפולה – בהמה שנפלה

A. כשנפלה, מתי בכ"ז אינה נפולה

א. רב הונא – ירדה מעצמה, אינה נפולה

ו. (נא: רבע עליון) ר"נ – זריקה על הקרקע בבית המטבחיים – לא חוששים.

ג. רב מנשי – גנבי אילים

B. מכות שונות

ב. רב הונא – מלחמת שוורים (נא. רבע תחתון)

ד. ר"י-רב – הכאה במקל (נא. 4+ ברחבות)

ה. ר"נ – לידה אינה ריסוק איברים לוולד.

חלק ב – דין נפולה (נא: לפני האמצע)

ב. לא צריך עמדה או הלכה ממש, אלא:

ג. איזו בדיקה צריך

א. החומר שעליו נפלה

חוששים

לא חוששים

1. על המים

לא שט

שט מלוא אורכו (אך לא בגלל זרימת המים).

2. סדין מתוח

מתוח

לא מתוח

מתוח אך מקופלת (לא מתוח ממש)

3. רשת

קשרים קרובים

קשרים רחוקים

4. פשתן

חבילות

נפל באמצע

נפל בשיפוע

נפרדים על הקרקע

רק כתוש

כתוש וסרוק

ביזרי (אגודות קטנות)

יש בו קשרים ולכן חוששים

נעורת (מה שנושר אחרי הסירוק)

דקתא (רגיל)

דקדקתא (דקה מאוד)

5. נברא (סיב הדקל)

ברגיל

כשנחלק לרצועות

6. אפר

מנופה

לא מנופה (אוורירי)

7. חול

גס

דק (הגרגירים מחליקים)

8. אבק דרכים

חוששים

9. תבן

בזיגא (חבילה)

לא בחבילה

10. גרעינים

חיטים, שעורים

קטניות, אפונים – מחליקים

ב. נפלה על ידי מלכודת דיבוק

רב אשי מתיר, אמימר אוסר.

כנף אחת

שתי כנפיים

1.

מותר

מחלוקת

2.

מחלוקת

אסור

השיעור חולין דף נא – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אלה בת יצחק דוד ועדה בת זאב ז"ל

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(נ. 11+ עד נא. באמצע)

בשם ר' אבא – הלכה כרשב"ג,

[ואגב, גם אמר שהלכה כר"ש באבלות:

אח ששמע מאוחר על האבלות והגיע מאוחר לשבעה:

           חכמים: תוך 3 ימים – סופר איתם, אח"כ – לעצמו.

(נ. שליש תחתון)

הערות:

אך הגמרא – אפשר מצד לצד, אך לא מאונה גדולה לקטנה.

אך הגמרא – אפשר מחוליה לחוליה, אך לא מקדימה לאחורה.

(נ. 4-)

שלא במקום הדבק – נקב מטריף.

במקום הדבק (שהחלחולת דבוקה בירכיים וכך הצואה לא תצא בנקב) כשר, בתנאי ש:

           רי"ח: שרוב ההיקף נשאר,

           רבא – ר"נ: שנשאר רוחב אצבע.

(נא: 4+)

דעות:

מאחורי הכרס:

החלק הקדמי של הכרס:

החלק האחורי של הכרס

 כל הכרס:

למעשה – בנהרדעא עשו כרבה בר רב הונא – מפרעתא.

           ואיך לא חששו לשאר הדעות?

רוב הדעות כלולות בתוך המפרעתא (סניא דיבי, איסתומכא, מקום שאין בו צמר, מקום צר בכרס), חוץ מר' אבינא (טפח בוושט) ומערבא (כל הכרס) שעליהם נהרדעא חולקים.

(נ: שליש תחתון)

א. גודל הקרע

חכמים – רוב קרוע מטריף.

ר' יהודה (לפי הסבר הגמרא) – או רוב (גם בלי טפח, בבהמה קונה) או טפח (גם בלי רוב, בבהמה גדולה).

           מה החידוש ברוב בלי טפח?

           היינו חושבים שאם זה רוב וכמעט טפח – אולי צריך טפח. קמ"ל.

           (וקשה להבין את ההו"א).

ב. קרע עגול

גניבא בשם ר' אסי – סלע מטריף (כי אם יימתח זה יוצא טפח),

ר' חייא בר אבא בשם גניבא הנ"ל – צריך קצת יותר מסלע.

(נ: 3-)

א. הדין:

(נזכיר (מח:) – ההנחה היא שהמחט הגיע מהאוכל, כלומר מבפנים).

אם היא נקובה רק בדופן הפנימית – כשר (כי החיצונית מגנה)

אם נקובה בשניהם – טרף,

           בתנאי שיש עליה קצת דם, כי רק כך ברור שזה קרה לפני השחיטה.

ולמה בנקבים סתם (ללא מחט) לא דורשים דם כדי להטריף?

כי בנקב סתם – היה דם ונשטף, אך כשיש מחט – מצופה שיהיה דם על מחט (ומסתבר שהכוונה לכל סוגי הנקבים במחטים).

(נא. 8+)

ב. סיפור על מחט משני צדדים שנכנסה חזרה פנימה

תלמיד הגיע מארץ ישראל ואמר שרבי פסק במקרה של מחט מצד אחד שטרף,

השיעור חולין דף נ – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אלה בת יצחק דוד ועדה בת זאב ז"ל

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(מט. רבע עליון – נ. 11+)

א. אגדתא – למה נקרא שמה ריאה?

רי"ח: כי היא מאירה את העיניים למי שאוכל אותה.

והגמרא מוכיחה שהכוונה לא כפי שהיא אלא בערבוב עם סמי רפואה נוספים.

ב.  נקב במקום שיד השוחט ממשמשת

מר זוטרא בריה דרב מרי – לא תולים, טרף.

רב אחא בר נתן – תולים, כשר, וכן ההלכה.

           ורב משרשיא הוכיח מזה שתולים בזאב.

ג. מורנא (תולעים בריאה), מחלוקת –

           לפני שחיטה, טרף

אחרי שחיטה, כשר. וכן הלכה.

ד. עומק הנקב – חכמים – מספיק 2 השכבות החיצוניות, ר' שמעון – עד בית הסמפונות.

פעמיים אמרו שריב"ל אמר בשם ר' מלוך שהלכה כר"ש, ופעמיים דחו ואמרו ששהוא לא אמר את זה,

ריב"ל עצמו – כר"ש (=קולא)

אך הגמרא – אין הלכה כר"ש (=חומרא).

(מט. רבע תחתון)

החלבים שמקריבים אסורים באכילה. איזה מקריבים?

"וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַה' אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב" (ויקרא ג, ג).

מה "ואת כל" בא לרבות? את מה שדומה לחלבים שמוזכרים בפסוק:

שתי הערות:

ר"ע – ואברכה מברככיך

רי"ש – "ואני אברכם", שזה עדיף משל ר"ע, כי זו אותה ברכה שהכהנים מברכים את העם].

(מט: רבע עליון – חזרה לענייננו):

א. מחלוקת

רב – טהור (כי כמו שראינו, טמא הוא קרום ונקלף ולכן לא נדבק טוב לנקב)

רב ששת – טהור או טמא.

ב. חלב חיה (שבבהמה היה טמא, אך בחיה טהור):

לרב ששת – ודאי סותם (כל חלב סותם).

לרב – אביי: לא סותם, אמנם הוא טהור, אך פיזית הוא עדיין לא מהודק.

ג. למעשה

נקב שנסתם ע"י חלב טמא:

רבא הכשיר, כי התורה חסה על ממונם של ישראל, ולכן יש להקל כרב ששת.

רב פפא: כיון שזה איסור תורה יש להחמיר.

(דילוג שליש תחתון עד מט: 6-, סוגיא של דבש מגולה שמובאת בדרך אגב)

ד. ר"נ – חלב (אפילו טהור) עשוי ככובע – לא סותם.

           במה מדובר?

           י"א – חיטי דכרכשתא (חלב על החלחולת)

           וי"א – טרפשא דליבא (שומן העוטף את הלב).

(מט: 5-)

ה. חלב על הקיבה

לכאורה לפי מה שראינו לעיל –

אבל הגמרא מוסיפה על זה כמה הערות:

(הסוגיה שדילגנו: שליש תחתון עד מט: 6-, דומה לדיון על חלב טמא (חלק ג, ג))

א. איסור משקים מגולים (שנשארו מגולים ללא שמירה וחוששים לארס של נחש)

           חכמים – רק במים, יין וחלב.

           ר"ש – גם בציר, חומץ, שמן, דבש ומורייס.

ב. למעשה:

           היה מקרה של דבש מגולה –

           רבא – מותר (מקלים כרבנן כי התורה חסה על ממונם של ישראל).

           ר"נ בי"צ – כאן זה סכנה ויש להחמיר.

ג. מקרים בהם כל צד מצפה שהשני יודה לו:

בציר להקל – כי היו רב פפא ועוד חכמים שמים משקים גלויים בציר כדי לבטל את הארס ואז הותר, אז כש"כ שציר עצמו מותר.

בדבש להחמיר – כי יש תנא הוסף שאוסר (ר' שמעון בן אלעזר).

השיעור חולין דף מט – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

(מח. 3+ עד מט. רבע עליון)

חלק א – ריאה שדבוקה לדופן (בהכל או בסירכא)

[דיון על זה:

3. במקרה שהדופן סותם את החור בריאה ומכשיר – הרי אם הדופן פתאום יינקב – זה טריפה. אז למה המשנה לא הזכירה גם את "נקובת הדופן"?

a. ר' ירמיה התחמק מלקנות ריאה עם אבעבועות.

(מח: 5+)

א. הדעות: מח' אמוראים –

(דילוג משליש עליון לשליש תחתון)

ג. מקרים בהם כל צד מודה קצת לשני:

(דילוג ל6-)

B. מחט בסמפון (כלי הדם) הגדול של הכבד (לא נעוץ, כך שלט יודעים מאיפה הגיע)

C. גרעין במרה

[1] ברש"י בדף מג. משמע שיש 2 סברות למה כשר: או כי קבוע או כי מראש נועד להיסתם. וצריך עיון ביחס בין 2 הסברות.

השיעור חולין דף מח – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

(מז. 5+ עד  מח. 3+)

אמור להיות 3 מימין הבהמה ו2 משמאל (מלבד האומות – האונה הגדולה בכל צד).

רבא – אם יש יותר או פחות – טריפה

מרימר (לשוחט ולרב אחא) – יותר – אינו טריפה,

           בתנאי שזה בשורת האונות ולא באמצע למעלה,

           [באמצע למטה זה "עינוניתא דוורדא" ואינו טריפה (רב הונא מר בר אויא)]

(מז: 2+)

שלושה הסברים (בגמרא נראה כאילו יש 5, אבל הסברים 3,4 חוזרים ומסבירים את הסברים 2,1 בהתאצה (רש"י):

ירוק ואדום – כשר.

[למד מר' נתן הבבלי שתינוק שהיה ירוק או אדום אמר שלא למול כי חסר לו דם או יש יותר מדי, ואמר לחכות עד שיחזור לרגיל – כלומר יכולה להתרפאות].

והרי ירוק כשר? (ובגמרא ירוק זה לפעמים צהוב)

תשובה – שם הכוונה ירוק ככרתי (=ירוק או תכלת), ולא צהוב.

כלומר ניפחו את הריאה אחרי השחיטה ויש חלק שלא מתנפח.

חותכים במקום הסתום – אם יש מוגלה – כשר (כי המוגלה סותמת, וזה היה נרפא),

אין מוגלה – אם סתום לגמרי – טריפה (בודקים עם רוק/עלה).

(מז: באמצע)

אם מוצאים את מקום יציאת האוויר (על ידי רוק, עלה, הכנסה לכלי מים) – כמובן טריפה,

אם לא – כשר (והרעש זה מעבר אוויר בין השכיבה הפנימית לחיצונית, אך לא יוצא לגמרי החוצה).

חסירה בחוץ – טריפה.

חסירה בפנים – כשירה:

           עולא – ריאה שהבשר בפנים נשפך כמים (אא"כ גם הסמפונות נשפכו),

           רב נחמן – ריאה שנימוקה מבפנים.

וקשה מהמשנה:

"ריאה שניקבה או שחסרה" – טריפה. ולכאורה: ניקבה זה מבחוץ, חסרה – מפנים (אחרת בשביל מה נכתב).

תשובה – הכוונה לחסרה מבחוץ, ונכתב בשביל ר"ש (שבנקב צריך נקב עד הסמפון הראשי, אבל כשחסרה – גם חיסרון שטחי מטריף).

השיעור חולין דף מז – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

(מו. שליש עד מו: 1-)

אם נשאר חלק אז לא טריפה:

כמה?

       משנתנו – משהו,

       משנה בנד. – כזית.

בהנחה שכזית – איפה?

       ר' זירא – ליד המרה,

       ר' אדא ב"א – ממקום שחיה (למעלה),

       ורב פפא מחמיר ומצריך את שניהם.

שאלות:

       מתלקט? מרודד? רצועה? תיקו.

       מחוברת בכמה מקומות? הכל תלוי אם יש כזית בשני המקומות הנ"ל.

(מו. 3-)

       שתי דעות בגמרא אך אחר כך מוכרע שכשר.

       כלומר צריך שגם הקרום התחתון יינקב.

       מחלוקת, וההלכה שכשר.

הראיה: רב יוסף הראה איך לבדוק האם קול איוושא זה נקב בשני הקרומים (וטרף) או רק בתחתון (וכשר), (שיטת הבדיקה – לשים קצת רוק מעל מקום הרעש או להכניס למיכל מים).

(מו: שליש)

רבינא דוחה – אם מקצתה כשרה כך גם כולה, כמו בחובל שאר שרצים שכשר, כי האדמימות תיבלע והבהמה תבריא.

יש 2 דרגות של יובש: 1. שמנקבים ולא יוצא דם. 2. יותר יבש – שנפרכת בציפורן.

כאן דרוש דרגה 2,

ואפילו לחכמים שבבכור מסתפקים בדרגה אחד (שאוזן שהתייבשה נחשבת מום קבוע) – כאן יודו שכיון שהריאה איבר פנימי ומוגן יותר – צריך דרגה 2 כדי להטריף.

שתי בועות – טריפה גם בלי שרואים נקב,

ואם יש אחת שנראית כ2 – עושים חור באחד מהצדדים, ובודקים אם הנוזל יוצא רק מחצי אחד (ואז טרף, כי זה נחשב 2) או מהכל (וכשר, כי זה נחשב 1).

בועה אחת –

בלי נקב – כשרה,

עם נקב – אם זה במקום שהשוחט נוגע – תולים את הנקב בשוחט וכשר,

אם לא – טרף, ואומר רבא – וזה לא עוזר לקרב בועה נוספת ולעשות בה נקב ולראות אם הנקבים דומים וכך לקבוע אם גם הנקב הראשון נעשה אחרי השחיטה וכשר.

אונות לא סמוכות – טרף, כי הסירחא הייתה יוצאת וחופשת את החור והבהמה היתה מתה.

אונות סמוכות – כשר

בדף הבא נראה הלכות נוספות של רבא ואמוראים נוספים.

השיעור חולין דף מו – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

(מה. 1+ עד  מו שליש)

תזכורת: שיעורי טריפה –

[מח – כלשהו, שדרה – מחלוקת (רובו או משהו)

ושט – כלשהו, כרס – רובו,

ריאה – כלשהו, קנה – רובו

לב – משהו, עורק ראשי – מחלוקת (רובו או משהו)

הקדמה –

נפסקה הגרגרת – צריך רוב להטריף,

אך חסרה הגרגרת (חור, כלומר ממש חסר חלק מהגרגרת) – מספיק גודל איסר להטריף.

          קשה – הרי ניקבה זה חיסרון, אז מספיק שיצטרפו לאיסר כדי להטריף, ולא צריך רוב!

[והגמרא מוכיחה מגולגולת בטומאת מת שהרבה נקבים מצטרפים לשיעור].

          תשובה – כאן מדובר בנקב שלא יצר חיסרון.

ומסכם ר' יהושע בן לוי:

          נקבים בלי חיסרון – מצטרפים לרוב, כמו בנפסקה הגרגרת

          נקבים עם חיזרון – מצטרפים לאיסר, כמו בחסרה הגרגרת.

איסר? לא, זה גדול מדי.

אלא כקוטר הקנה עצמו (כלומר אם יקפלו את החלק המנוקב ויעשו איתו כביכול מכסה לקנה – הוא יכסה אותו),

(ומחשיבים את כל השטח המנוקב, גם את החלק שבין הנקבים).

רב נחמן – צריך שיעור גדול יותר מאיסר כדי להטריף – אלא כדי שיכנס איסר ברווח (ע"פ דמשק אליעזר).

מספיק שיישאר קצת למעלה ולמטה וכשר.

כמה?

רב – חוליא (טבעת של הקנה).

רי"ח ור' יונתן – משהו.

(מה. שליש תחתון)

למעלה – מהטבעת העליונה הגדולה

          (אך ראה ברייתא יח: שם אפשר גם קצת מעל זה – מהכובע שמעל הטבעת, וכן הלכה).

למטה – עד כנפי הריאה העליונה, כשמחזיקים את הבהמה הפוך (שאז כנפי הריאה יורדים קצת יותר לכיוון הראש).

          וכמה זה? זה כנגד המקום הטבעי שבה הצוואר של הבהמה יוצא מבית החזה.

לכן – אם משכו לה את הצוואר החוצה בכח ושחטו סמוך לחזה (כך שחלק מהקנה שבדרך כלל בתוך החזה נמתח החוצה) – טריפה.

          אם הבהמה מוציאה את הצוואר בעצמה בכח (אנסה עצמה) ושחט שם – תיקו.

רי"ח ור"ל – וכן לגבי טריפה –

          הגבול בין הקנה לריאה הוא הגבול הנ"ל (בקנה – רוב, בריאה – כלשהו).

[ואגב, מיקום החזה לגבי מתנות כהונה מקרבן שלמים –

          החלק התחתון של הבהמה (רואה את הקרקע),

          מהכרס ועד הצוואר (וכן נותן את שתי הצלעות העליונות (אחת מימין ואחד משמאל).

(מה. 7-)

עוברים לטריפה ה3 במשנה –

יש מחלוקת בדעת רב ושמואל:

דעה 1 – הנקב צריך לעבור את שתי השכבות

דעה 2 – מספיק נקב בשכבה החיצונית.

בתוך הגולגולת – מח, כשהחוט נמשך מהגולגולת – שדרה.

ואיפה זה בדיוק? ריב"ל – יש שני פולין שהם הגבול.

                     ומה עם הבשר שמול שני הפולין? מסתבר שנחשבים כמח.

ור' ירמיה – יש גם דבר דומה בעופות.

(מה: 5+, טריפה 4)

אביי – הכוונה לגדול,

ראיה: לגבי ריאה כתוב שלפי ר' שמעון זה רק טריפה אם ניקב לבית הסימפונות, ושם פירש רב שהכוונה לסמפון הגדול.

דחייה – שם כתוב לבית הסמפונות – משמע הסמפון שממנו יוצאים כל השאר – הגדול.

כאן לעו"ז רק כתוב "בית חללו", ואולי זה הקטן.

          רב – במשהו, שמואל – ברובו.

רב נחמן – יש עוד שני קנים שיוצאים מהלב – אחד לריאה ואחד לכבד –

          רב נחמן – של הריאה כריאה (כלשהו), של הכבד ככבד (ניטל כולו),

          מר בר חייא – של הריאה ככבד (ניטל כולו), של הכבד כריאה (כלשהו).

(מה: באמצע, עוברים לטריפה 5)

כמה נפסק?

ברייתא: ר' יעקב – אפילו ניקב, רבי – צריך רובו, וכך להלכה.

          רובו של מה? מחלוקת בדעת רב:

          יש אומרים – רוב מוחו או רוב עורו.

          יש אומרים – רוב עורו (המקיף מבחוץ), אך רוב מוחו לא משנה,

בין אם הוא התמרך (נהיה ממש נוזלי ונשפך כקיטון),

ואפילו אם רק נתמסמס (שהחוט לא מחזיק את עצמו זקוף אם מחזיקים אותו בעמידה ביד).

          מצבי ביניים:

קשיים על נתמזמז:

תשובה – משנים גירסה, ר"ש דיבר על נתמסמס

ולכאורה אמר זאת כי חשב שימות.

תשובה – הוא יחיה. כוונת לוי הייתה רק שלא יוכל להוליד.

למעלה – כבר ראינו (גB) – כשהחוט נמשך מהגולגולת, במקום של שני הפולים.

למטה – עד בין הפרשות

לאורך כל חוט השדרה יוצאים מהחוט שלוחות, אבל החוט עצמו מתפל רק באזור הרגליים. שם יש 3 התפצלויות (=פרשות), החוט נחשב חוט עד "בין הפרשות" – כלומר בין 2 התפצלויות.

רב יהודה רצה להראות לרב דימי איפה זה, אבל לא מצאו גדי מתאים (או שמן מדי או רזה מדי),

ולכן פשוט אמר לו:

          שלישי (אחרי 3) – כשרה.

          שניה (בין 2 ל-3) – איני יודע.

          עד אחת – טריפה (נסביר עוד רגע).

רב הונא בריה דרב יהושע:

ועד בכלל – כלומר שבין בין 1ל-2 טריפה,

או ולא עד בכלל – ואז בין 1 ל-2 זה גם "איני יודע".

שאלות:

(רש"י – הספק רק לגבי הפיצול הראשון, השאר ודאי לא נחשבים חוט).

ניסיון הוכחה מברייתא – הפרשה תידון כבשר.

ולכאורה הכוונה לפיצול הראשון.

דחייה – הכוונה לשאר.

הגבול התחתון בעוף –

          ר"ל – עד הכנפיים        

ר' ינאי – עד למטה מהכנפיים

          (רא"ש הכוונה האם זה עד מקום חיבור הכנפיים לא כולל או כולל,

          אך הרמ"א מחמיר שהכוונה גם למקום הכנף עצמו, אא"כ זה מקום הפסד).

          וכמי ההלכה?

          עולא מספר שהיה אצל בן פזי ובדק עד הכנפיים (כר"ל) ואז קראו לו לנשיא והלך,

          ועולא לא ידע אם הלך כי זה מספיק או שהלך משום כבוד הנשיא…

[1] מחלוקת בראשונים האם גם החלק העומד (הלא מנוקב) מצטרף לשיעור להטריף.

השיעור חולין דף מה – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת עמוס בן יולנדה בתוך שאר חולי ישראל,

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(מד. באמצע עד מה. 1+)

א. מקום שחיטה

בדף הקודם ראינו שלרב יש אזור שנקרא וושט אך בכל זאת אינו "מקום שחיטה". זה מוביל לדיון – מהו מקום השחיטה בוושט?

רב נחמן –

          למעלה – עד מקום תפיסת יד,

          למטה – עד שהדופן הפנימית של הוושט נהיית שעירה (שאז זה כבר כרס ולא וושט).

וקשה – הרי רב, לגבי טריפות, אמר שגם יותר מזה נחשב כרס: טפח הסמוך לכרס נחשב כרס הפנימי (ונקב במשהו פוסל, בניגוד לשאר הכרס שצריך נקרע רובו).

תשובות:

(מד. שליש תחתון)

אגב הדיון בדף הקודם בתורבץ הוושט

ב. וושט שניתק ממקומו

ר"נ – שמואל: תורבץ הוושט שניתק כולו מהלחי (לסת) – כשר.

[מנסים להביא לו חיזוק מהמשנה (נד.) – ניטל לחי התחתון כשר,

אך את זה ניתן לדחות שהכוונה שרק עצם הלסת נעקרה, אך הסימנים עם הבשר שלמעלה נשארו במקום].

מקשה רב פפא – והרי אם הסימנים נעקרו ממקומם זה טריפה?

תשובה: שמואל הכשיר כשרק הרוב ניטל, אבל חלק קטן עדיין מחובר ללסת.

אך עדיין קשה – הרי שמואל אמר שסימנים שנדלדלו ברובן – טריפה.

תשובה:

אם אקפל אקפולי – כשר (שמה שניתק זה במקום אחד ומה שמחובר זה במקום אחד), כי ניתק בעדינות, ויוכל להבריא.

אם אפרק אפרוקי – טריפה (שהתנתק בכמה מקומות) – כי כנראה נתלש בכוח, ולא יוכל להבריא.

(מד. 2-)

חזרה לטריפות במשנה. עד עכשיו עסקנו בטריפה הראשונה – נקובת הוושט. עכשיו עוברים לטריפה השנייה לגבי הקנהב:

ג. פסוקת הגרגרת (נחתך הקנה לרוחבו)

מה השיעור: בוושט – כלשהו, בקנה – רובו.

רוב עוביה – זה חתך פחות עמוק בחלל עצמו – מחמיר.

רוב חללה – חתך יותר עמוק, כי החתך צריך להגיע לאמצע החלל – קולא.

הביאו פסוקת גרגרת לרב, והחמיר לפי רוב עוביה,

שאלו אותו – הרי לימדת אותנו לפי רוב חללה (ואז יש להקל),

שלח רב את הקנה לרבב"ח, והתיר, וקנה מהבשר עצמו.

(מד: 7+)

שאלות על רבב"ח:

תשובה – רב עוד לא אסר, רק חשב לאסור, ואז שלח ביוזמתו לרבב"ח.

תשובה – בספק שתלוי בסברה – מומלץ להחמיר (שמא טעה בסברתו. כמו לדמות שני נקבים זה לזה).

אך בספק שתלוי בפסיקת ההלכה (האם זה לפי עובי או החלל) – יכול להקל לפי מה שקיבל מרבותיו.

(מד: באמצע)

תשובה: האיסור רק כשהמחיר לא ברור (שומא), אבל כאן זה מחיר מדויק לפי משקל, ורואים ששילם מחיר מלא.

[וכן מסופר על רבה, שהתיר טריפה וקנה אותו,

ושאלה אותו אשתו – הרי אבי (רב חסדא) לא קנה בכורות שהתיר,

וענה רבה – כי בכור נכמר בשומא (אסור לשוקלו), אך כאן זה לפי משקל ואין מה לחשוד בו (ואם תאמרי שיחשדו בי כי נתן לי את החלק המעולה? תמיד נותנים לי את החלק המעולה, ולא בשביל זה הייתי מתיר לו)].

(מד: שליש תחתון)

(אגב הצורך של ת"ח להתרחק מהן הכיעור, עוד מידות של ת"ח:)

ד. רב חסדא – מי שרואה טריפה לעצמו (=מחמיר לעצמו אפילו שיש צד להקל)

מראה שלא יעבור על איסור בגלל תאוות ממון, ולכן עליו נאמר:

רב זביד – אשריך בעוה"ז, וטוב לך – לעולם הבא.

אגב, לגבי שונא מתנות יחיה –

ר' אלעזר לא היה מקבל מתנות או מגיע לסעודות. "אתם לא רוצים שאני אחיה?"

ר' זירא גם לא קיבל מתנות, אך כן הגיע לסעודות – כי זה הוא נותן להם מתנה (כבוד) ולא הם לו.

השיעור חולין דף מד – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת עמוס בן יולנדה בתוך שאר חולי ישראל,

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

font-weight: 400; font-variant: normal; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">(מג. 1+ עד מד. באמצע)

אתמול הזכרנו שיש 8 טרפות "אבות", וחתם 18 "תולדות". כעת נפרט את 8 האבות "דן חנק נפש":

עולא:

לקותא (מוגלה) בכליא:

          רכיש בר פפא – גם טריפה,

          עולא – לא טריפה.

במשנה יש 9 נקבים: הוושט, קרום המוח, הלב, הריאה, הקבה, המרה, המעיים (דקים), הכרס, ההמסס ובית הכוסות.

חייא בר רבא: יש 8.

כי ניקב כיס המרה זו מחלוקת:

          המשנה כר' יוסי בר"י – טריפה,

          רבנן בברייתא – לא טריפה.

רי"צ בר' יוסף –ר' יוחנן:

אך ר' יוסי בר"י דוחה: שם זה היה נס.

(מג. באמצע)

במשנתנו – מספיק משהו

במשנה בנד. – צריך כזית, וכן פסק רי"צ בר' יוסף – ר' יוחנן.

וקשה: הרי ר' יוחנן – הלכה כסתם משנה, ושתי המשניות הן סתם, אז למה פסק כמשנה השנייה?[1]

תשובה: זו מחלוקת אמוראים:

          יש אומרים שלרי"ח – הלכה כסתם משנה, ואז אכן יישאר בספק, כי שתי המשניות הן סתם.

רי"צ בר' יוסף – ר' יוחנן – אין כלל שהלכה כסתם, ולכן רי"ח חופשי לפסוק כמשנה השנייה.

איבעיא להו: ניקב הפנימי והחיצוני אבל לא זה מול זה?

סברא: בוושט המזון זורם ולא יוצא מהחור, בקורקבן המזון מצטבר ויכול לעבור מהחור הפנימי דרך השכבות ואז לחיצוני.

סברא: הוושט זזה עם הקנה, ולכן לפעמים החורים יהיו זה מול זה כמו נקב מפולש, בקורקבן אין תזוזה ולכן אינו מפולש.

(מג. 3-)

          אמר על וושט, אבל הוא הדין בשאר הנקבים.

שתי סברות ברש"י: 1. כי זה לא סתימה שתחזיק מעמד. 2. כי כבר היה טריפה ולא יכול להשתנות.

(גמרא נג: – אם נכנס אריה לעדר פרות, חוששים שדרס אחת, וכששוחטים צריכים לבדוק את הבשר אם יש אדום, ובקנה וושט צריכים לבדוק אותם עצמם לראות אם יש נקודה אדומה).

ועל זה אומר רבה: בבדיקת הוושט צריכים לבדוק מבפנים (לבן), בחוץ ממילא אדום ולא ניתן להבחין.

          ומסופר שרבה בדק מבחוץ ושאל אותו אביי על זה, ובאמת רק התכוון לבחון את אביי.

(מג: 7+)

אגב ספק דרוסה, הרחבה לגבי ספקות:

          רב – לא חוששים, כי יש לבהמה חזקת כשרות.

          שמואל – חוששים כנ"ל, כי חזקת הכשרות הורעה.

בהמה שאכלה קוץ, ושחטו ורואים את הקוץ תקוע בוושט – כשרה, ולא חוששים שהקוץ ניקב גם בצד החיצוני (ולא צריכים לבדוק כלל (רש"י, בפירוש השני).

ההוא מרבנן אמר שהכוונה שרק נמצא הקוץ אבל לא תחוב, אבל רב כהנא אמר שזה אפילו אם תחוב (אם לא תחוב ברור שכשר, הרי כל הבהמות אוכלות קוצים, אז מה? נאסור את כל הבהמות?)

קושיות על עולא:

קושיות מדיני טריפות:

תשובה: אכן אין הבדל, ועולא סובר כרב, וגם שם וגם כאן לא חוששים כי יש חזקת כשרות.

תשובה: שם יש ריעותא בחזקת הסכין (כעת היא פגומה). אצלנו אין.

קושיות מתחומים אחרים:                                                                                         

תשובה: שם אחת מהן ודאי איסור, כאן אין ודאי איסור.

תשובה: שם זה הלמ"ס (הראיה שבספק טומאה ברשות הרבים טהור).

(מג: באמצע)

הקדמה: אפשר לחלק את הוושט לארבעה אזורים:

"תורבץ הוושט" – חצר הוושט. איפה זה?

יונה – רק אזור 1.

שמואל – אזור 2 + 1.

רב מרי – אזור 3 + 2+ 1.

נקב ב"תורבץ הוושט" –

רב – פוסל במשהו, שמואל – רק בנחתך רובו.

למה?

המחלוקת היא לגבי מיקום השחיטה:

רב – התורבץ הוא חלק מהוושט (מקום שחיטה), ולכן כמו בשאר הוושט – נקב פוסל במשהו.

שמואל – התורבץ אינו מקום שחיטה, ולכן פוסל רק בנחתך רובו.

קשה מסיפור: שור של בני רב עוקבא, שהתחילו את השחיטה בתורבץ ואת הרוב עשו בוושט, ורבא החמיר והטריף.

למה? הרי לכאורה זה כשר לפי כולם:

לרב זה מקום שחיטה וכשר,

לשמואל זה לא מקום שחיטה, אבל כיוון חתכו שם רק משהו – לא פוסל.

אלא לכאורה רק לקח שתי חומרות סותרות:

מצד אחד כשמואל – שזה לא מקום שחיטה,

ומצד שני כרב – שגם משהו פוסל.

והרי העושה כחומרי בית הלל וכחומרי בית שמאי – "הכסיל בחושך הולך", ואכן רבי אבא פסק שעל רבא לשלם את דמי השור!

לפי כולם התורבץ אינו מקום שחיטה.

אלא שלשמואל – זה כלל לא נחשב וושט, ולכן פוסל רק בנחתך רובו,

לפי רב זה כן וושט, אלא שלא שוחטים שם, וכיוון שזה וושט זה פוסל במשהו.

          ואז הסיפור מובן – רבא פוסק כרב, ולכן זה לא במקום שחיטה ופוסל במשהו.

[1] השאלה קצת תמוהה. אם שתי המשניות הן סתם, אז למה רי"ח לא יכול לפסוק כמו מי שהוא רוצה? למה זה חייב להישאר בספק?

השיעור חולין דף מג – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת עמוס בן יולנדה בתוך שאר חולי ישראל,

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

"ובשר בשדה טרפה לא תֹאכֵלו" כל בהמה חיה או עוף שנטרפו ע"י בע"ח אחר או שנפצעו בפציעה שגורמת למוות. ואח"כ נשחטו כראוי הם אסורים באכילה מן התורה באיסור טרפה.

שמונָה סוגים כלָלִיים של טרפות שנלמדות מהלכה למשה מסיני:

ראשי התיבות: "דן חנק נפש"

1.      דרוסה – חיה או עוף דורס נעצו בה את הציפורניים.

2.      נקובה –  איברים מסוימים שנפרט נקבו בה בנקב מפולש, אפילו כשהוא קטן מאוד

3.      חסרה – שנולדה ללא איברים מסוימים.

4.      נטולה – נטלו ממנה איברים מסוימים

5.      קרועה – שנקרעו חלקים מסוימים מגופה

6.      נפולה – שנפלה והתרסקו איבריה

7.      פסוקה – שאיברים מסוימים נחתכו לרחבם.

8.      שבורה – שעצמות מסויימות נשברו.

במשנה שמונה עשרה טריפות בבהמה שהם נגזרות של השמונה הבסיסיות, הטרפות בעוף מופיעות בהמשך הפרק.

האם טרפה חיה או לא

הכוונה האם בהמה שיש  בה אחת מהטרפות יכולה לחיות יותר משנה לאחר ההטרפה.

המקורות לשתי השיטות:

טרפה אינה חיה

"זאת החיה אשר תאכלו" – "חיה" דוקא בהמה שיכולה הייתה לחיות מותר לאכול אבל טרפה שאסורה באכילה כנראה שלא הייתה יכולה לחיות ולכן מכאן ראייה שטרפה לא הייתה שורדת – טרפה – לא חיה.

טרפה חיה

נשנה בבריתא של רבי ישמעאל: "וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל" – איזו בע"ח לא יאכל ונקראה "חיה" – שחי? אלו שמונה עשרה טריפות שנאמרו למשה מסיני, הפסוק מכנה את הטרפות בלשון "חיה" – חיים שיכולים לחיות.

מדוע לתנא דבי רבי ישמעאל מנינו רק שמונה עשרה טרפות ולא יותר.

הגמרא מקשה שישנם עוד ארבע טרפות שרמוזות בר"ת בסג"ר ועוד שבע שמועות של אמוראים עם שבע טרפות נוספות.

אות ב' של בסג"ר – בהמה שנחתכו רגליה מעל הארכובה – הברך  – נמנית עם הטרפות, ומדוע תנא דבי רבי ישמעאל לא מנה אותה?

תרוץ: תנא דבי רבי ישמעאל סובר שבהמה שנחתכו רגליה מעל הברך כשרה ולא טרפה.

באות ס' של בסג"ר: חסרון בשדרה – בהמה שנחסרו חוליות בשדרה שלה היא טרפה – ותנא דבי רבי ישמעאל לא מנה את הטרפה הזו במניין הטרפות שלו!

עונה הגמרא: אתה צודק- תנא דבי רבי ישמעאל מונה את חסרון בשדרה כאחד הטרפות, וכדי שנשאר בתוך המניין של השמונה עשרה ולא נגלוש לתשע עשרה, נחשיב את הנקב בבית הכוסות והנקב בהמסס כטרפה אחת.

אות ג' של בסג"ר: למה לא מנה תנא דבי רבי ישמעאל את הגלודה? גלודה זו בהמה שהפשיטו אותה מהעור שלה כשהיא בחיים. עונה הגמרא תנא דבי רבי ישמעאל סובר כמו רבי מאיר שמכשיר את הגלודה.

באות 'ר' של בסג"ר – למה לא מנה תנא דבי רבי ישמעאל את הטרפה שנקראת חרותא – חרותא – בהמה שהראיות שלה הצתמקו והתקשו כמו חריות של דקל, וזה קרה דוקא ע"י אדם ולא בידי שמיים.

עונה הגמרא: נכון אתה צודק, באמת חרותא היא אחת מהטרפות, וכדי להשאר במסגרת השמונה עשרה, נוציא מהרשימה את המרה שניקבה שהיא דעת יחיד של רבי יוסי ברבי יהודה.

שבע השמועות – איך הם משתלבות בתוך ה18 טרפות?

השמועה הראשונה – של רב מתנה – עצם הירך שיצאה ממקומה והגיד שמחבר אתה אל עצם האליה נרקב.

השמועה השנייה – של רכיש בר פפא משמו של רב – אחת או שתי הכליות שנפגעו למשל מלאות במוגלה.

השמועה השלישית –  במשנה בהמשך הפרק נאמר שאם ניטל הטחול של הבהמה, הבהמה כשרה, על זה אמר רב עוירא משמו של רבא דוקא אם ניטל הטחול לגמרי, אבל אם ניקב הטחול הבהמה טרפה.

השמועה הרביעית – של רבה בר בר חנה משמו של שמואל – אם הקנה והוושט נתלשו בכמה מקומות מהמקום שלהם – זה סוג של טרפה.

שלשת השמועות האחרונות נאמרו ע"י רבה בר רב שילא בשם רב מתנא שאמר בשם שמואל – אם נעקרה אחת הצלעות ממקום החיבור שלה או שעצם הגולגולת התרסקה ברובה או בשר שחופה את רוב הכרס שנקרע ברובו – הבשר שחופה את רוב הכרס הוא הבשר שנמצא בחלק התחתון של הבהמה בדופני הבטן.

עונה הגמרא – בתוך הרשימה של תנא דבי רבי ישמעאל המעודכנת יש שמונה טרפות שמדברות על נקב, נחשיב אותם כטרפה אחת ונכניס את שבע השמועות בשבע הנותרות.

ועוד השתיים הנוספות מהבסג"ר

השיעור חולין דף מב – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.