הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

By אורי בריליאנטReligion & SpiritualityJudaism
Download on the App Store

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא episodes

  • חולין דף מא – גמרא דף יומי

    לרפואת עמוס בן יולנדה בתוך שאר חולי ישראל,

    ולזיווג הגון עבור בני בן נורית

    להקדשת שיעור ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_041.mp3

    Download

     

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חולין לחץ כאן

    סיכום הדף היומי, חולין דף מא

    (מא. במשנה למטה – מב. סוף פרק השוחט)

    עוד גזירות דרבנן

    חלק א – שחיטה שנראית כאילו היא לע"ז
    1. לתוך מים:

      2. לתוך נהרות, ימים (שנראה כאילו מנסך הדם לשרו של הים).

      לתוך גומא עם מים – מותר.

      גמרא – ההיתר: כי אין דרך עובדי ע"ז לערבב הדם במים.

      אבל שואלת הגמרא – ואולי יש לאסור כי נראה כמנסך לבבואה שלו?

      תשובה: אכן מותר רק במים עכורים.

      (ואם זה לא ישיר – מותר.

                במשנה: על גבי כלים הפוכים בספינה ומשם נוזל לים,

                בברייתא: מחוץ לספינה ונוזל על דופן הספינה ומשם לים).

      1. לגומא יבשה:

        2. לכלים אסור (נראה כאוסף כדי לנסך לע"ז/או שכך היה דרכם לשחוט לשם ע"ז).

        לתוך גומא אסור "כל עיקר",

        אבל עושה גומא בתוך ביתו בשביל שיכנס הדם לתוכה, אך לא בשוק.

        שואלת הגמרא: לגבי גומא יש סתירה.

        1.      אביי – האיסור זה בשוק.

          2. דחייה – הרי הסיפא כבר מזכירה את האיסור בשוק, משמע שהרישא לא בשוק.

          1.      רבא – ההיתר בסיפא זה שעושה חריץ קטן ליד הגומא, ושוחט מעליו והדם נוזל לגומא בצורה לא ישירה (כדי לשמור על חצרו נקייה מדם).

            2. אבל בשוק גם זה אסור, שהרואים אותו לא ישימו לב שזה לא ישיר + אין לו עניין לשמור על השוק נקי).

             

            (מא: במשנה)

            חלק ב – שחיטת חולין לשם קרבן

            משנה:

            שוחט קודשים בחוץ – כרת והקרבן פסול.

            שוחט חולין בחוץ ומכוון לשם קרבן – מצד הדין כשר לגמרי (אין בחולין עניין של כוונה). אבל חז"ל גזרו שפסול, כי מי שיראה יחשוב שהוא בעצם הקדיש הרגע את הקרבן ושוחט אותו בחוץ, ויחשבו שמותר לשחוט חולין בחוץ.

            אבל מתי חוששים – רק בקרבנות כאלו שבאמת אפשר לנדור ולנדוב, לכן:

            עולה, שלמים, אשם תלוי, פסח ותודה – פסול,

            חטאת, אשם ודאי, בכור, מעשר, תמורה – כשר.

            גמרא –

            א. הגמרא עוברת על המקרים במשנה, מקשה ומבארת.

            המקרים שפסול (כי נידר ונידב): עולה, שלמים, אשם תלוי, פסח ותודה

            עולה ושלמים זה ברור שאפשר לנדוב, אבל לגבי השאר:

            1.      אשם תלוי – והרי זה לא נידר ונידב אלא רק כשיש לו ספק אם עבר על לאו שיש בו חטאת.

              2. תשובה: המשנה כר' אלעזר – שמותר לנדוב אשם תלוי שמא עבר על לאו שיש בו חטאת ולא יודע.

              1.      פסח – והרי זה לא נידר ונידב שלא בזמנו.

                2. תשובה: יכול להפריש בשאר השנה, ומי שיראה יחשוב שהפריש פסח וכששוחט שלא בזמנו זה הופך לשלמים, ויחשבו ששוחט קודשים בחוץ.

                 

                המקרים שכשר (כי לא נידר ונידב): חטאת, אשם ודאי, בכור, מעשר, תמורה

                1.      חטאת –

                  2. רי"ח – אבל אם מחויב חטאת, ואמר ששוחט לשם חטאתו – פסול.

                  1.      תמורה –

                    2. ר' אלעזר – אבל אם יש לו קרבן בבית ואמר לשם תמורת זבחי – פסול.

                     

                    ב. במקרים שפסול – האם פסול גם כשזה בעל מום?

                              ר' ינאי – כשר, כי ברור שזה לא קודשים,

                              ר' יוחנן – פסול, כי אחרים אולי לא ישימו לב שיש מום.

                     

                    ג. המשך המשנה – "זה הכלל" –

                    "אם נידר ונידב – השוחט לשמו אסור" – מה בא להוסיף?

                              "לשם עולת נזירותי", שיחשבו שנדר נזיר בצנעא ועכשיו מקריב את לעולתו.

                    "אם לא נידר ונידב, השוחט לשמו כשר" – מה בא להוסיף?

                              "לשם עולת אשתי" – יחשבו שאשתו היתה בהריון והפילה, וגם על זה צריכים להביא עולה.

                    השיעור חולין דף מא – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                    0 min
                  2. חולין דף מ – גמרא דף יומי
                    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_040.mp3

                    Download

                     

                    (לט: במשנה – מא. במשנה למטה)

                    חלק א – המשנה וביאורה

                    השוחט לשם הרים, ימים וכו' – פסולה.

                    שניים ששחטו, ואחד כיוון לנ"ל – פסולה.

                    וקשה: במשנתנו – רק פסולה, אך בברייתא – זבחי מתים (אסורה בהנאה),

                    תשובת אביי: לשם הר – רק פסול (א"א לעבוד הר, ופסול כקנס דרבנן),  לשם ה"שר" של ההר – זבחי מתים.

                     

                    חלק ב – האם אדם אוסר דבר של חברו

                    בדיבור או מחשבה – לא,

                    אך אם עשה בה מעשה –

                    רב הונא, עולא-רי"ח – כן (בר הונא – אפילו שחט רק סימן אחד),

                    ואם שוחט בהמה של חברו לע"ז – הבהמה תאסר כבר בתחילת השחיטה, וגם האיש יעבור על האיסור כבר בהתחלה.

                    רב נחמן, רב עמרם ורב יצחק – לא (סוף מ:).

                    ואם שוחט בהמה של חברו לע"ז – הוא יעבור על איסור בסיום השחיטה, אבל בהמה מותרת.

                     

                    קושיות לכאן ולכאן:

                    1. A. קושיה על רב הונא שכן

                      2. השוחט חטאת בשבת+בחוץ+לע"ז, חייב שלוש חטאות.

                      והרי החטאת אינה שלו, ואם יכול לאוסרה כשכיוון לע"ז זה כבר לא קרבן כבר בשחיטת הסימן הראשון, וממילא פטור על ה"חוץ" (שזה רק בסיום השחיטה – בסימן השני).

                      אלא מכאן ראיה שהוא לא מצליח להפוך את זה לע"ז (כי זה לא שלו אלא של הקדש), ולכן גם החוץ וגם החיוב על הע"ז רק בסיום השחיטה וחייב חטאות נפרדות.

                      דחייה: באמת כן אוסר, ובכל זאת איסור הע"ז חל באותו זמן של איסור שחוטי חוץ. איך?

                      1. רב פפא – מדובר בחטאת העוף, שם מספיק סימן אחד, וכך גם הע"ז וגם השחוטי חוץ בסיום של אותו סימן אחד.

                        2. אך קשה: הע"ז כבר בתחילת הסימן הראשון.

                        1. כשכיוון לע"ז חשב בפירוש שמתכוון רק מסיום השחיטה.

                          2. אך קשה: למה דווקא בחטאת?

                          1. חוזר ל1: מדובר בחטאת העוף, ומדובר שהיה קנה פצוע עד האמצע, ומספיק שיחתוך עוד "משהו" עד לסוף הסימן – ועבר גם על ע"ז וגם על שחוטי חוץ.

                            2.  

                            (דילוג אמצע מ: עד רבע תחתון)

                            [הערות:

                            1. a. קשה לרב נחמן

                              2. קודם אמרנו שלר"נ החיוב ע"ז זה רק על הניסיון לעשות זאת, וזה רק בסוף השחיטה, ולכן זה טוב.

                              אבל קשה – אז למה הברייתא מדברת על חטאת?

                              תשובה: כאן רב פפא יפרש בדיוק כמו רב הונא.

                              כלומר, כיון שהחטאת נועדה לכפר עליו, נחשבת שלו ומודה רב נחמן שיכול לאסור אותה.
                              ואז נעמיד גם ברב נחמן בחטאת העוף.

                               

                              (אמצע מ: עד רבע תחתון)

                              1. b. הערת רב פפא:
                                2. רב פפא: כל הבעיה ברב הונא זה שהוא אוסר את הדבר ובכל עובר על האיסור כבר מההתחלה.

                                מה החידוש? פשיטא שזו הבעיה ברב הונא!

                                תשובה: רב פפא רצה להדגיש שרב הונא לא כרב נחמן – שכיוון שזה בא לכפר זה נחשב שלו.

                                 

                                1. B. קושיות על רב הונא:

                                  2. במשנה – שניים שחטו, ואחד חשב לע"ז, וזה אסור.

                                  משנה בגיטין – ניסך יין של חברו אוסרו ולכן אם זה במזיד – צריך לשלם.

                                  תשובה: כאן האדם שאסר הוא שותף ולכן גם רב הונא מודה.

                                   

                                  1. C. זו מחלוקת תנאים:

                                    2. גוי ניסך יין של יהודי לע"ז,

                                    ת"ק – אוסר,
                                    ר"י – לא אוסר, כי זה לא שלו.

                                    לפי רב הונא: זו אכן מחלוקת תנאים,

                                    לפי ר"נ, ייתכן שזו לא מחלוקת – אם נקבל הבנה חדשה ברב נחמן:

                                    אולי עקרונית גם לר"נ אדם כן אוסר דבר שאינו שלו,

                                    ומה שאמר שלא – זה מקרה ספציפי: כשיהודי אוסר בע"ז דבר של חברו אנחנו לא מאמינים לו (כי יהודים לא באמת רוצים לעבוד ע"ז), אבל גוי/מומר יכול.

                                    ולפי זה נפרש את כל המקורות כך:

                                    1. את הברייתא עם המחלוקת:
                                      2. ת"ק – עקרונית אוסר, אבל ביהודי מניחים שלא התכוון.
                                      ר"י – לא אוסר כלל.

                                      (לפי זה יוצא שיש 2 אפשרויות להבין את רב נחמן עצמו,

                                      כך שעדיין רב נחמן יסתדר או עם ת"ק או עם ר"י).

                                      1. את משנתנו והמשנה בגיטין שאוסר יין של חברו – לא צריך להעמיד בשותפות, מספיק להעמיד במומר, שהוא באמת כן מתכוון לע"ז.

                                        2. השיעור חולין דף מ – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                        19 min
                                      2. חולין דף לט – גמרא דף יומי

                                        לרפואת עמוס בן יולנדה בתוך שאר חולי ישראל,

                                        ולזיווג הגון עבור בני בן נורית

                                        להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                        https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_039.mp3

                                        Download

                                         

                                        לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                        להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                        להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חולין לחץ כאן

                                        סיכום הדף היומי, חולין דף לז

                                        (לח: במשנה – לט: במשנה)

                                        חלק א – השוחט לגוי

                                        א. הדעות וההסברים

                                        (לח: במשנה – לט. 3+)

                                        ר"א – פוסל (ואפילו שהגוי רק בעלים של חלק קטן).

                                        שתי הנחות: 1. סתם מחשבת גוי לע"ז. 2. המחשבה הולכת גם אחר הבעלים ולא רק העובד/שוחט.
                                        [ההנחה השנייה בנויה גם היא משתי הנחות: 1. ש"בפנים" בעלים מפגלים (ר"א ברי"ס). 2. לומדים חוץ מפנים].

                                        ת"ק ורי"ס מכשירים.

                                        סברת רי"ס – חולק על הנחה 1 שבהנחה 2 – כלומר בפנים הבעלים לא מפגלים וכש"כ שלא בחוץ.
                                        סברת ת"ק – שני הסברים:
                                        1. חולק על הנחה 1 – כלומר סתם מחשבת גוי לא לע"ז.
                                        2. חולק על הנחה 2 בהנחה 2 – לא למדים חוץ מפנים.

                                        ב. ההלכה ועוד בירור

                                        (לט: 10-).
                                        A. ר"י-שמואל – הלכה כרי"ס שכשירה.
                                        וכן מסופר יהודים ששחטו עבור ישמעאלים, שהשחיטה כשרה (אפילו  שהנ"ל רצו את החלב והדם, כך שמאוד סביר שזה לע"ז).
                                        B. לפי ר"א שאסור, האם זה דווקא שהיתה לו בבהמה בעלות גמורה על חלק, או גם כששילם ליהודי שיתן לו חלק?
                                        רב אשי – אם לא יכול שלא לשחוט לו – נחשב ששוחט בשבילו ופסול, אחרת – כשר.

                                        חלק ב – האם מחשבין מעבודה לעבודה במחשבת פסול בקרבן ומחשבת ע"ז

                                        רי"ח – כן, ר"ל – לא.
                                        א. הצריכותא – שיותר סביר שנלמד פנים (שלא לשמה) מפנים (פיגול), מאשר חוץ (לשם ע"ז) מפנים.

                                        ב. קושיא ממשנתנו שמחשבה משפיעה יותר בקודשים, ומניחים שהכוונה למחשבין מעבודה לעבודה.

                                        דחייה – הכוונה שבקודשים פוסל ב-4 עבודות ובחולין רק בשחיטה וזריקה.

                                        חלק ג – האם אומרים הוכיח סופו על תחילתו ששחט לע"ז?

                                        (אמצע ברייתא, לט: 6+ – לט: 10-).

                                        שחטה ואח"כ חישב לע"ז – בקיסרי לא אסרו ולא התירו (שמא אומרים הוכיח סופו על תחילתו).

                                        מי אומר זאת?

                                        1. רב חסדא – ר"א, שהרי מניח שסתם גוי מתכוון לע"ז, אז גם כאן שבסוף כיוון לע"ז, נניח שכיון כך בהתחלה, ולרבנן לא.
                                          2. דחייה – אין קשר בין המחלוקת ב"סתם מחשבת גוי" לבין "הוכיח סופו".
                                        2. רשב"ג,
                                        3. רב שיזבי – אמר כיתבו גט לאשתי ולא אמר תנו – אם הוא חולה/הולך למלחמה וכד' – חל, אחרת לא. אם אמר זאת ואז התאבד – מוכיח סופו על תחילתו וחל.
                                          4. דחייה – אולי דווקא שם מוכיח כי יש פה גם התחלה (שאמר כתבו), משא"כ אצלנו שבהתחלה אין שום רמז לכוונה לע"ז.
                                        4. b. רבינא – הקנה נכסים עם עבדים לאחר (על פי רבה/רי"ח)-
                                          5. אם אמר מיד שלא רוצה בעבדים – לא קנאם,
                                          אם שתק ואמר אח"כ – קנאם,
                                          אם הקנה על ידי אחר ושתק ואח"כ אמר שלא, ת"ק – קנה, רשב"ג – לא קנה, הוכיחי סופו על תחילתו (ואת השתיקה בהתחלה אפשר להסביר כי אמר למה לצעוק לפני הגיע אלי הקניין). 

                                          השיעור חולין דף לט – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                          16 min
                                        5. חולין דף לח – גמרא דף יומי

                                          לרפואת עמוס בן יולנדה בתוך שאר חולי ישראל

                                          לזיווג בני בן נורית הי"ו

                                          להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                          https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_038.mp3

                                          Download

                                           

                                          לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                          להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                          להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חולין לחץ כאן

                                          סיכום הדף היומי, חולין דף לח

                                          (לז: 11 שורות מלמטה – לח: במשנה)

                                          ראינו במשנה שמסוכנת מותרת, אך צריך לבדוק שמפרכסת (כדי שנהיה בטוחים שחייתה עד גמר השחיטה). היום נגדיר מסוכנת ונגדיר פרכוס.

                                          חלק א – הגדרת מסוכנת

                                          שאינה יכולה לעמוד

                                          (ואפילו שעדיין יש לה כוח לאכול בקעיות (גזרי עץ) או קורות (הקשה של הדקל)).

                                          חלק ב – פרכוס

                                          א. מה נחשב פרכוס

                                          A. במשנה

                                          ידיים ורגליים:
                                          רשב"ג – שניהם, חכמים – אחד מהם.
                                          בבהמה דקה לא מספיק פשיטת היד, כי זה נלווה להוצאת הנפש, אלא צריך גם החזרה.
                                          [וכן בגמרא:
                                          1. שמואל (לפי רב ענן, לח. 3+).
                                          מה החידוש על פני המשנה? מהמשנה ניתן היה לדייק שבבהמה דקה שצריך שתפשוט ותחזיר, ושמואל מחדש שמספיק רק החזרה].
                                          2. וכן רבא (מביא ברייתא, לח: רבע) –
                                          בבהמה גסה ובעוף – כל תזוזה נחשבת פרכוס –
                                          [בבהמה  גסה – שפיטת או החזרת יד או רגל, בעוף – רפרף כנפו או זנבו],
                                          אבל בבהמה דקה –  ברגל – לכל כיוון, אך ביד – רק אם החזירה.
                                          מה החידוש על פני המשנה? עוף.

                                          שאר פרכוסים:

                                          ר"א – זינקה (נפחה בגרונה ויצא דם), וכן ר"ש שאם שחט בלילה ומצא בבוקר שכותלי בית השחיטה (שמואל) מלאים דם – סימן שזינקה. משמע שלת"ק זינקה לא מספיק.
                                          חכמים – גם זנב.

                                          B. כשכשה באזנה (לח. 2+)

                                          רב – סימן פרכוס,
                                          שמואל – לא צריך כל כך.

                                          C. גועה והטילה רעי

                                          רב – פרכוס

                                          ר"מ-רי"ס בברייתא – לא פרכוס

                                          גועה

                                          קול חזק

                                          קול חלש

                                          הטילה רעי

                                          שותתת

                                          מתרזת

                                           

                                          ב. מתי צריך שתפרכס? (לח. באמצע)

                                          תחילת שחיטה

                                          אמצע שחיטה

                                          סוף שחיטה

                                          ר"נ בי"צ

                                          רב חסדא

                                          רבא

                                          סברות (ע"פ שטמ"ק)

                                          צריך שתמות עם סיום השחיטה

                                          צריך שתמות אחרי השחיטה,

                                          לכן צריך שתפרכס ממש בסוף

                                          מספיק שיהיה לה חיות קטן עד הסוף

                                          עד אז צריך שיהיה בה חיות גדול.

                                          ראיות

                                          1. במשנתנו – שצריך שתפשוט ותחזיר ידה, ולא ייתכן שנדרוש כל כך הרבה חיות אחרי השחיטה. (הרי אז ודאי מספיק חיות קטן).

                                          כן יתכן, אחרת סביר שמתה בסיום או לפניו.

                                          2. ר"ש – שחט בלילה ומצא כתלים עם דם – כשר, והרי א"א לדעת מתי זינק הדם.

                                          יוצא שהראיה הזאת לא נדחית.

                                          ניסיון דחייה – זינוק דם הוא פרכוס רציני, ולכן מועיל גם בהתחלה.

                                          [סדר המשנה הוא:

                                          ר"ג – יד+רגל.
                                          ר"א – דיה אם זינקה.
                                          רבנן – עד שתפרכס יד/רגל].

                                          דחיית הדחייה: מהלשון "דיה" – יד+רגל>זינוק.

                                          ניסיון הצלה – זינוק > יד/רגל,

                                          דחיית הניסיון – "עד" – יד/רגל>זינוק.

                                          3. "כי יולד" – פרט ליוצא דופן, "תחת אמו" – פרט ליתום.

                                          במה מדובר?

                                          אם מתה אחרי שנולד – אין בעיה,
                                          אם מתה אפילו קצת לפני שיצא ובני אדם הוציאוהו – זה יוצא דופן (גם אם יצא מהרחם),
                                          אלא מתה תוך כדי הלידה ופסול  כי אינו "תחת אמו".
                                          יוצא – כדי שיהיה כשר צריך שהאם תחיה עוד קצת אחרי שיצא.
                                          וכך גם בשחיטה – צריך שיחיה עד קצת אחרי השחיטה.

                                          השיעור חולין דף לח – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                          16 min
                                        6. חולין דף לז – גמרא דף יומי

                                          לרפואת עמוס בן יולנדה בתוך שאר חולי ישראל,

                                          ולזיווג הגון עבור בני בן נורית

                                          להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                          https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_037.mp3

                                          Download

                                           

                                          לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                          להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                          להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חולין לחץ כאן

                                          סיכום הדף היומי, חולין דף לז

                                          (לז. במשנה עד לז: 11 שורות מלמטה)

                                          מסוכנת – ההו"א לאסור ומקור ההיתר

                                          א. ההו"א לאסור – זאת החיה אשר תאכלו – ומסוכנת אינה חיה.

                                          ב. המקור להתיר

                                          A–B. לא תאכלו כל נבלה (דברים יד), ובשר בשדה טריפה לא תאכלו (שמות כב)

                                          והרי אם יש איסור מסוכנת, לא צריך איסור נבילה או טריפה,
                                          (2 הבנות – 1. קל וחומר ממסוכנת. 2. המשך של איסור מסוכנת).
                                          אלא מכאן ראיה שאין איסור מסוכנת.

                                          דחייה – אולי יש איסור עשה מסוכנת, וצריך את נבילה וטריפה כדי להוסיף לאו.

                                          [הוספות:

                                          a. מתי נוסף הלאו? שתי הבנות:
                                          1. עוד לפני המיתה (כל מסוכנת היא גם נבילה).
                                          דחייה – "וכי ימות מן הבהמה… נוגע בנבלתה".
                                          2. רק לאחר מיתה.

                                          b. למה צריך את איסור נבילה אחרי המיתה? תשובה – כדי לעבור עליו בעשה + שני לאווים].

                                          C. (לז. 5- לפי בעה"מ) מאיסור חלב בנבילה וטריפה

                                          ("וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה, ואכל לא תאכלוהו"),
                                          ביאור הפסוק: שנצרך ללמד שאיסור נבלה וטריפה חל על איסור חלב.
                                          ולמה שניהם נכתבו ולא למדנו קל וחומר מאחד לשני? כי בכל אחד יש דבר חמור (נבילה מטמאת וטריפה מחיים).
                                          ועכשיו הראיה – אם יש איסור מסוכנת, אז גם נבילה אסורה מחיים!

                                          [ניסיון דחייה של מר בר רב אשי –

                                          אולי גם אם מסוכנת אסורה, יש נבלות שלא היו מסוכנות (ואז אותם לא נוכל ללמוד מהקל וחומר מטריפה). דחייה – תמיד נבילה היתה מסוכנת מחיים].

                                          D. ואב"א (מאותו פסוק) – למה נאמר פעמיים חלב,

                                          ללמד שדווקא כאן גם הבשר וגם החלב אסור, אך במצב אחר – מסוכנת – הבשר מותר.

                                          E. ואב"א – מדברי יחזקאל שלא אכל נבילה וטריפה, שהכוונה היא שלא כל מסוכנת (בשר כוס כוס).

                                          השיעור חולין דף לז – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                          14 min
                                        7. חולין דף לו – גמרא דף יומי

                                          לרפואת עמוס בן יולנדה בתוך שאר חולי ישראל

                                          לזיווג בני בן נורית הי"ו

                                          להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                          https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_036.mp3

                                          Download

                                           

                                          לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                          להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                          להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חולין לחץ כאן

                                          סיכום הדף היומי, חולין דף לו

                                          (לה: באמצע – לז. במשנה)

                                          חלק א – הכשרת בשר לקבל טומאה ע"י הדם

                                          א. המשנה ושיטת ר"ש

                                          ת"ק – הדם מכשיר (ראשונים – כל דם (גם מתה ומכה, מכוח הסברות בהו"א של ר"ש בטבלה)

                                          ר"ש – השחיטה מכשירה, ומחדש רב אסי – לר"ש הדם לא מכשיר.

                                          שיטת ר"ש –

                                          כן מכשיר לפי כולם

                                          החידוש של רב אסי

                                          לא מכשיר

                                          דם חללים (מת מעצמו)

                                          ר"ש – לא מכשיר

                                          דם מתה (הרוגה)

                                          דם מגפתו (מכה)

                                          "ודם חללים ישתה"

                                          למרות שכתוב "על הארץ תשפכנו כמים" – לרב אסי מלמד שדם פסולי המוקדשים מותר בהנאה

                                          לא הוקש למים

                                          הו"א – למרות שכתוב "על הארץ תשפכנו כמים" – לרב אסי מלמד שדם פסולי המוקדשים מותר בהנאה.

                                          הו"א שנחשב חלל ע"י מלאך המוות (בשחיטה אין הו"א כזו, כי נקרא "זבוח").

                                          הו"א שנחשב חלל – מה לי קטלא כולה/פלגא.

                                          1. ראיות לרב אסי:
                                            2. 1. משנתנו – השחיטה מכשירה, משמע שהדם לא.
                                            דחייה – גם השחיטה מכשירה.
                                            2. "אמר להם – וכי הדם מכשיר? והלא שחיטה מכשירה!".
                                            דחייה – והלא גם שחיטה מכשירה.
                                          2. קושיות לרב אסי:

                                            3. שתי ברייתות בהן אומר שבדם מתה/מגפה – לא מכשיר, משמע שבשחוטה מכשיר.

                                            דחייה – רק בחלל מכשיר, וחידש מתה ומגפתו בגלל החידוש שבהן (ראה בטבלה).

                                            1. מה עם הפסוק "תשפכנו כמים"? בא להתיר דם פסולי המוקדשים (פסוק קודם) בהנאה כמים (אפילו שאסורים בגיזה ועבודה).

                                              2. ב. איזה שלב בדם – רי"ש – ודם חללים – פרט לדם קילוח (בפשטות לר"ש ורבנן).

                                              ג. מחלוקת רבי ור' חייא – שוחט והתיז דם על דלעת

                                              רבי – מכשיר (טמא) – כרבנן, ר' חייא – תולים, רב אושעיא – מצרף את ר' חייא ור"ש – ומטהר/לא שורפים.

                                              הסבר שיטת ר' חייא ורב פפא –

                                              ר' חייא כרבנן שהדם מכשיר. אבל – צריך "דם שחיטה", ולכן תלוי מתי מוגדר שחיטה, וכאן מדובר שניתז רק בתחילת השחיטה.
                                              לרבי – ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף – ומכשיר.
                                              לר' חייא – יש שני הסברים –

                                              1. רב פפא – השחיטה רק בסוף, וההתחלה לא מכשירה (ודאי).
                                                2. "תולין" = מחכים לראות אם יהיה עליה דף בסוף שחיטה.
                                              2. רב אשי – מסופק (אם בסוף או בהתחלה),
                                                3. "תולין" – אם נגע בטומאה, מספק לא שורפים ולא אוכלים.

                                                ורב פפא – למרות שר"ש תמיד לא מכשיר, ואילו רב פפא רק לפעמים לא מכשיר (לרב פפא – בדם בסוף ולרב אשי בדם בסוף לעניין שלא לשרוף) – רב פפא מצרף את ר"ש למה שניתן.

                                                חלק ב – הכשרה לקבל טומאה על ידי חיבת הקודש

                                                א. בעי ר"ל – (בדוגמא של צריד של מנחות) – האם מכשיר רק לעניין שנפסל, או שנטמא ממש (ראשון, שני וכו')?

                                                1. ראיה שלא –
                                                  2. ת"ש – ר"א – מתוך המקור להכשר במשקה (לפי הסבר הגמרא) –
                                                  יש שני פסוקים: ויקרא יא, לח – "וכי יותן מים על זרע… טמא הוא לכם", פס' לד – "מכל האוכל אשר יאכל, אשר יבוא עליו מים יטמא" – הפסוק הראשון מיותר ומלמד שכדי לטמא זה במשקה דווקא.
                                                  דחייה – צריך שני פסוקים – השני לטומאת שרץ, והראשון לטומאת מת (מתוך שאינו נצרך לגופו (שרץ) תנהו עניין לטומאת מת). יש צריכותא – במת יש חומרא של 3-7, בשרץ יש חומרא של שיעור עדשה (אלא כזית).
                                                2. 2. ראיה שכן –
                                                  3. מתיב רב יוסף משיטת ר"ש ששחיטה מכשירה לטומאה ממש (שהרי משנתנו בחולין, אז ודאי שלא מדובר רק בפסול).
                                                  דחייה – שם זה מדרבנן. 
                                                3. 3. ראיה שכן –
                                                  4. ר' זירא – מכך שגזרו (ב"ש וב"ה) שמיץ שזב מהענבים מכשיר אותם לקבל טומאה אפילו שזה לא לרצונו (כי מדובר בסל, והמיץ ייפול לקרקע, אטו מקרה שמדובר בכלי אטום).
                                                  דחייה – מדובר מדרבנן. 

                                                  רב יוסף – עכ"פ תוכיח מכאן שמדרבנן עושה ראשון ושני?

                                                  אביי – זה ברור, ר"ל שאל מדאורייתא (ואז אם מכשיר – נשרוף), והגמרא נשארת בתיקו.

                                                  ב. מניין ש"חיבת הקודש" היא מדאורייתא? (לו: מתחת לאמצע) 

                                                  1. בבשר שלמים – "והבשר אשר יגע בכל טמא באש ישרף…" (ויקרא ז,יט) –

                                                  והרי שם לא הוכשר במשקה, כי דם הקרבן לא מכשיר (לא נשפך כמים), וכן המים (והדם) שבעזרה לא מכשירים (הלמ"ס של יוסי בן יועזר).
                                                  דחייה – אולי בדרך למקדש עבר בנחל, ונשארה רטובה, ונטף על הבשר?

                                                  2. מהמשך הפסוק הנ"ל – "והבשר, כל טהור יאכל בשר", "הבשר" מיותר ומלמד דין אחר של חיבת הקודש – שגם עצים ולבונה מקבלים טומאה אפילו שאינם אוכל.

                                                  השיעור חולין דף לו – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                  19 min
                                                4. חולין דף לה – גמרא דף יומי
                                                  https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_035.mp3

                                                  Download

                                                  .

                                                  2. (לה: 9+) רב הונא בר נתן על הנחה 2 – ברייתא שבה מפורש ששלישי בחולין שנעשו עטה"ק מטמא אוכל קודש להיות רביעי.

                                                  תשובה – זאת מחלוקת תנאים – חולין שנעשו עטה"ק –

                                                  ת"ק- חולין גמורים,
                                                  ר' אלעזר ב"צ – הם נטמאים כמו תרומה, וממילא שלישי שלהם נפסל אך לא מטמא רביעי – רב יצחק.

                                                   

                                                  ב. (לד: באמצע) חולין על טהרת תרומה או תרומה עצמה

                                                  A. עולא – אוכל שלישי בחולין ע"ט תרומה – נפסל מלאכול תרומה.

                                                  1. מה החידוש? (הרי ר' יהושע כבר אמר שבאוכל שלישי הנ"ל נעשה שני לעניין קודש ולא שני לעניין תרומה, ונדייק שלתרומה נעשה שלישי (פסול לתרומה).
                                                  תשובה – הדיוק מר' יהושע לא מוכרח, כי יתכן שלגבי תרומה לא נעשה אפילו שלישי. (למה?)
                                                  2. איתיביה רב המנונא – "שלישי (בחולין ע"ט תרומה, אינו מטמא תרומה ולכן) נאכל בנזיד הדמע (אפשר לערבב בו תבלין תרומה). – ואם נפסל לתרומה, איך יתכן שגורמים לו לאכול תרומה בטומאה?
                                                  תשובה – מדובר שאין בתרומה כזית בכדי אכילת פרס ולכן מותר.

                                                  B. (לה. 1+) ר' יונתן – רבי – גם אוכל שלישי של תרומה עצמה – הדין כנ"ל לגבי תרומה (שנחשב שלישי, ומותר לגעת בתרומה אך נפסל באכילה).

                                                  וצריך את עולא (ע"ט תרומה) וצריך את ר' יונתן (תרומה ממש) – כי היינו חושבים להקל יותר ב"על טהרת" ולהחמיר יותר בתרומה ממש.

                                                  ג. חולין ע"ט תרומה – טומאה אצל קודש

                                                  (לה. 4- – לה: 9+)

                                                  משנה בחגיגה (יח:) – כל דרגת שמירה חוששת לדרגה שמתחתיה שהיא מדרס (אב) – פרושים חוששים לשל עם הארץ, אוכלי תרומה לשל פרושים, ואוכלי קודש לשל אוכלי תרומה.

                                                  קושיות:

                                                  1. דחיית רבא – אולי החמירו דווקא במדרס שזה מצוי, אבל בפירות לא החמירו?
                                                  (ואילו רב יצחק, וכן ר' יהושע לעיל לפי רבב"ח סוברים שגם בפירות).
                                                  2. רבי ירמיה מדפתי – במשנה אחרת בחגיגה (כב:) –
                                                  [הקדמה – עמ"ה נאמן לעניין קודש אך לא לעניין תרומה] – אם מתוך חבית יין של תרומה, אמר שהקדיש רבע, כיון שנאמן שהרבע טהור נאמן גם על שאר התרומה.

                                                  והרי היחס לקודש – נחשב כאילו לא שמר על התרומה, אז למה התרומה לא מטמאת את הקודש?

                                                  תשובה – כאן זה יוצא דופן, שכיון שחז"ל תיקנו להאמין לו לקודש, תקנו שנאמין גם לכל מה שמחובר לקודש.

                                                  השיעור חולין דף לה – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                  30 min
                                                5. חולין דף לד – גמרא דף יומי

                                                  לעילוי נשמת נפתלי בנדעט בן כתריאל ז"ל,

                                                  תלמיד חכם ירא שמים ואהוב על הבריות

                                                  להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                  https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_034.mp3

                                                  Download

                                                  סיכום הדף יומי, גמרא חולין לג

                                                  .

                                                  (תירוצים שמשנים את מעמד הבשר – הנחה A)

                                                  1. 1. מדובר בבשר קודשים (שנעשה שלישי (ואפילו רביעי)).
                                                    2. דחייה: 

                                                    1. אין "חיה" בקודשים.

                                                    2. המשנה הכשירה את השחיטה כשאין דם, והרי בקודשים חייבים דם.

                                                    3. דם קודשים לא מכשיר לטומאה (לא נשפך כמים).

                                                    4. קודשים מוכשרים לטומאה גם בלי משקה ("חיבת הקודש").

                                                    1. 2. ר"נ-רבה ב"א – מדובר בבשר עם קדושת מעשר שני, וכדרבנן

                                                      2. דתנן (פרה) – טומאה שנייה מדרבנן – פוסלת תרומה ומטמאת קודשים, ולגבי מעשר –

                                                      ר"מ – כמו חולין, רבנן – אסור.

                                                      דחייה – רבנן רק אסרו באכילת מעשר, אבל לא שמטמא מעשר במגע.

                                                      (תירוץ שמשנה את מעמד הידיים – הנחה B) (לג: 9+)

                                                      1. 3. רב פפא – מדובר בידיים שהן ראשונות לטומאה.
                                                        2. צירוף של שני תנאים:
                                                        + לר"ע יש מקרה שגזרו על ידיו "ראשון לטומאה",
                                                        במכניס ידיו לבית המנוגע (גזירה אטו גופו) (בניגוד לרבנן שהן רק שניות).

                                                        + לר"ש ב"א הן ראשונות גם לחולין (לרבנן – רק לתרומה ומעלה).

                                                        (לא העמיד כר"ע עצמו, כי אולי לדעתו זה לא לחולין).

                                                        (תירוץ שמשנה את הכלל – הנחה C). (לג: שליש תחתון)

                                                        1. 4. גמרא – לר"ע שני עושה שלישי בחולין!
                                                          2. המקור שלו – וכל כלי חרס אשר ייפול מהם (שרצים) אל תוכו, (הכלי 1) כל אשר בתוכו יטמא (2), וכיון שכתוב יטמא (ולא טמא) – מטמא אחרים (3).

                                                          דחייה – רק בטומאות דאורייתא (שרץ).

                                                          (תירוץ שמשנה את מעמד הבשר – הנחה A) (לג: 10-)

                                                          1. 5. ר' אלעזר-ר' הושעיא, ובהמשך עולא – מדובר בחולין שנעשו על טהרת הקודש.
                                                            2. מי סובר שיש "חולין על טהרת הקודש"?
                                                            ר' אלעזר (לג: 10-) (וכן רבה בר בר חנה-רי"ח ("חבריא") – רק ר' אליעזר,
                                                            עולא – גם ר' יהושע.

                                                            [ולמה לא העמידו ב"על טהרת תרומה" ויהיה לכו"ע? כיון שמדובר בבשר, ואין סיבה שמישהו יחשוש שיחליף עם פירות תרומה].

                                                            השיעור חולין דף לד – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                            17 min
                                                          2. חולין דף לג – גמרא דף יומי

                                                            לעילוי נשמת נפתלי בנדעט בן כתריאל ז"ל,

                                                            תלמיד חכם ירא שמים ואהוב על הבריות

                                                            להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                            https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_033.mp3

                                                            Download

                                                            סיכום הדף יומי, גמרא חולין לג

                                                            (לב. משנה שנייה – לג. במשנה)

                                                            א. פסק את הגרגרת (פסול עיקור)

                                                            [יש דיונים בראשונים עד כמה הסוגיה מדברת גם על הוושט, אנו כאן נתעלם מהוושט].

                                                            סתירה –

                                                            במשנה כאן – פסק את הגרגרת, בין לפני שחיטת הוושט בין אחרי – ר"ע – טריפה (סימן אחד בכשרות מספיק כדי שלא תהיה נבילה (ר' פרץ)), ר' ישבב – נבילה (והודה ר"ע).
                                                            במשנה בדף מב. – פסוקת (רוב) הקנה/ושט – טריפה.

                                                            תירוצים:

                                                            1. רבא – לשנות את משנתנו – יש לחלק – פסק לפני הוושט– טריפה, פסק אחרי הוושט – נבילה.

                                                            דחייה – משנתנו מדברת בפירוש בין לפני בין אחרי (יש שני מצבים, וכתוב "ואחר כך").

                                                            2. רבא – לשנות את המשנה שם – שמתכוונת לנבילה.

                                                            ולמה לא הזכירה עוד מקרי נבילה (גיסטרא, ניטל הירך)? כי הזכירה רק נבילות שמטמאות רק לאחר מיתה.

                                                            (יש מחלוקת ראשונים האם גם נקובת הוושט היא נבילה, או שהיא רק טריפה).

                                                            3. ר"ל – שתי המשניות נכונות – (בכל מקרה החתך קדם) אם שחט שלא במקום החתך – טריפה, חתך במקום החתך (נחשב שלא חתך הקנה) – נבילה.

                                                            דחייה – בכל מקרה נבילה לר"ל, שהרי ר"ל אמר שאם חתך הקנה ואז נטרפה הריאה, אינה טריפה כי כבר נחשב חתוך (רבא לקמן ב), ולכן כאן אם הקנה כבר חתוך ברובו – יש כאן רק סימן אחד וזה נבילה.

                                                            4. ר' חייא ב"א – רי"ח – המשנה במב. כר"ע לפני שחזר בו.

                                                            ב. גופא – טריפה בין סימן לסימן

                                                            ר"ל – שחט הקנה ואח"כ ניקבה הריאה – כשירה לאכילה.

                                                            הסברים:

                                                            רבא – דווקא הריאות, כי נחשב שהריאות כבר מנותקות.
                                                            ר' זירא – כי "אין טריפה לחצי חיות" (רש"י).

                                                            נפקא מינות:

                                                            1. שחט הקנה ואז נעשה נקב במעיים (ולא בריאות) –

                                                            לרבא – לא כשר,
                                                            לר' זירא – כשר.

                                                            ולכאורה חזר בו ר' זירא –

                                                            שהתלבט לגבי המקרה הנ"ל של נקב במעיים אחרי סימן ראשון אם נבילה או טריפה (האם עדיין נחשב שהייתה כאן שחיטה אחת) – אבל ברור שאסור באכילה.
                                                            רב אחא בר רב – אולי לא חזר בו, ורק התלבט בתוך דעת רבא.

                                                            2. אכילת בשר מפרכסת לגוי, ואכילת מעיים –

                                                            רב אחא בא יעקב – גוי אסור במעיים של שחיטה כשירה –
                                                            הנחות: א. הדין של רבא נכון גם לגבי הוושט – שאחרי שחיטת הוושט המעיים נחשבים מנותקים. ב. גוי אסור בבשר מפרכסת (אפילו שנשחטה כדין), כי תלוי במוות.

                                                            אבל – יש ברייתא (ורב אידי בר אבין) – שחולקת על הנחה ב, וגם לגוי מותר (לגבי בשר מבית השחיטה), כי אם נשחט – אז השחיטה קובעת גם לגוי, וממילא מותר לו גם מעיים.

                                                            השיעור חולין דף לג – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                            17 min
                                                          3. חולין דף לב – גמרא דף יומי

                                                            לעילוי נשמת נפתלי בנדעט בן כתריאל ז"ל,

                                                            תלמיד חכם ירא שמים ואהוב על הבריות

                                                            להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                            https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_032.mp3

                                                            Download

                                                            להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

                                                            להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

                                                            סיכום הדף יומי, גמרא חולין לב

                                                            (לא. במשנה – לב. במשנה השנייה)

                                                            חלק א – מעשה האדם וכוונה

                                                            א. הקדמות –

                                                            A. רמות של כוונה:
                                                            [אין מעשה שמיוחס לאדם – (זה בעיה רק בשחיטה אך לא בטבילה)]

                                                            .

                                                            א. אין כוונה למעשה (חיתוך, שחייה),
                                                            ב. יש כוונה למעשה אך לא לאופי,
                                                            ג. יש כוונה לאופי (שחיטה, טבילה)

                                                            B. כל הדיון רק בחולין (גם בשחיטה וגם בטבילה, אך לקודשים צריך כוונה בשניהם לייעוד).

                                                            א. כוונה בשחיטה

                                                            במשנה –

                                                            כשאין מעשה של האדם (נפלה מעצמה) – פסולה (וזבחת).
                                                            ומדייקים – אם יש מעשה אך אין כוונה (הפיל סכין – רמה א) – כשירה.

                                                            A. רבא: כר' נתן – זרק סכין לכותל ושחטה – ר' נתן מכשיר וחכמים פוסלים.

                                                            שאלה על רבא –
                                                            הרי כבר אמר זאת (יב:) על חש"ו שאם אחרים רואים שחיטתם כשירה, יש חידוש:
                                                            בזרק סכין – כשר אפילו שכלל לא התכוון לחיתוך (חש"ו התכוונו לחתוך)
                                                            בחש"ו – אין להם כלל כוונה של בן דעת – גם זה נחשב מעשה.

                                                            B. רמת הכוונה לפי רבנן

                                                            לר' נתן – לא צריך כוונה – אפילו לא למעשה (רמה א)
                                                            רבנן – צריך, ומסבירים (לא: למטה) – רק רמה ב (כיוון שבקודשים כתוב "לרצונכם" – לומדים שבחולין לא צריך, לכן לא יכול להיות שהם דורשים רמה ג).

                                                            ב. כוונה בטבילה –

                                                            נאנסה לטבול (לגבי חולין) –
                                                            רב – טהורה, כמו בשחיטה.
                                                            רי"ח – טמאה, יש הבדל בין טבילה לשחיטה.

                                                            A. היחס בין טבילה לשחיטה

                                                            a. רב – אותו דבר, וממילא לפי זה נבין את המקרה בטבילה (רב פפא (לא: למטה))
                                                            לר' נתן – שנפלה (רמה א),
                                                            לרבנן – שירדה לרחוץ (רמה ב).

                                                            רי"ח – שונה, בשחיטה יש לימוד שלא צריך כוונה גמורה (כנ"ל – לרצונכם תזבחוהו).

                                                            B. ראיות לכאן ולכאן

                                                            a. רב שגם בטבילה לא צריך כוונה– (לא. 3-)
                                                            1. משנה במקוואות – גל שנתלש ונפל על אדם וכלים – טהורים (ככלים שאין בהם כוונה).
                                                            דחייה – מדובר שיש כוונה (מצפה שהגל יבוא). (והחידוש – שלא גוזרים אטו חרדלית של גשמים או רישי כיפין).
                                                            2. משנה במכשירין – פשט ידיו למים לקחת פירות – נטהר. (ורי"ח ידחה – זה דווקא בנט"י).

                                                            b. קושיות לרב – (לא: רבע)

                                                            1. משנה בחגיגה – טבל לחולין והוחזק (התכוון לחולין) פסול למעשר שני – משמע שצריך כוונה.
                                                            דחייה – לא צריך, והחידוש שם שאפילו שהתכוון – לא עוזר למעשר.
                                                            2. בהמשך – לא התכוון – לא עלתה לו כלל.
                                                            תשובה – הכוונה למעשר, אך לחולין עלתה. וכן מפורש בברייתא.

                                                            c. קושיות לרי"ח – (לא: אמצע)

                                                            [1. המשנה במכשירין לגבי הפירות – אפשר לדחות שזה דווקא לנט"י שזה קל יותר].
                                                            2. המשנה בחגיגה שבלי כוונה הטבילה עלתה לחולין –
                                                            תשובה – אכן זאת מחלוקת תנאים, ורי"ח כר' יונתן בן יוסף – לימוד מיוחד בטבילה שצריך כוונה, לגבי צרעת הבגד "וכובס שנית" (טבילה), ו"שנית" מקיש לכיבוס הראשון (כביסה רגילה) – שצריך כוונה (רמה ג).
                                                            3. רב שימי ב"א – סתם משנתנו לגבי שחיטה (כר' נתן – רמה א)
                                                            תשובה (כאמור) – בשחיטה יש לימוד מיוחד שלא צריך כוונה.

                                                             

                                                            ג. יישום למחלוקת בכוונה בשחיטה

                                                            הקדמה: מ"שוחט אותה" לגבי פרה אדומה לומדים שני פסולים:

                                                            1. שלא יעשה עמה מלאכה (כמו חיתוך דלעת), ודווקא בכוונה.
                                                            2. שלא ישחט עמה בהמה אחרת (דווקא כשנחשב שחיטה).

                                                            אם שחט עמה בהמה אחרת שלא בכוונה –

                                                            לרבנן – השחיטה פסולה, ולכן הפרה כשירה.
                                                            לר' נתן – השחיטה כשירה, ולכן הפרה פסולה.
                                                            מה החידוש – בר' נתן, שהיינו חושבים שדווקא כששחט פרה נוספת זה פוסל, קמ"ל שאפילו חולין.

                                                            חלק ב – פסול שהייה

                                                            א. זמן השהייה

                                                            ת"ק – "כדי שחיטה" של בהמה אחרת (ולא רק סיום שחיטה זו)

                                                            A. כמה מתהליך השחיטה –
                                                            רב, רי"ח ועוד – השחיטה עצמה,
                                                            ר' חנינא – הטלה + שחיטה
                                                            במערבא בשם ר' יוסי בר חנינא – הגבהה + הטלה + שחיטה.

                                                            B. שחיטה של מה

                                                            (רב לא שאל את ר' חייא אך אמר בעצמו -)
                                                            מחמירים – רב, ר' יוסי בר' חנינא – באותו דבר ששוחט [בהמה לבהמה (דקה לדקה וגסה לגסה), עוף לעוף].
                                                            מקלים – שמואל, רי"ח – בשחיטת עוף משער לפי בהמה.

                                                            ר"ש – כדי ביקור (של שוחט ת"ח, שבודק הסכין).

                                                            ב. הערות ואיבעיות

                                                            1. סכין רעה – שאינה חדשה, רבא – אפילו כל היום אינה שהייה (כי ממשיך להוליך ולהביא).

                                                            2. רבא – האם שהיות קטנות מצטרפות? רצו להוכיח מסכין רעה (כי הבינו שמדובר ששהה קצת), אך דחו ששם לא שהה.
                                                            3. רב הונא בר"נ – שהה במיעוט סימנים? תיקו.

                                                             

                                                            השיעור חולין דף לב – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                            21 min

                                                          About הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

                                                          From the publisher's feed

                                                          הדף היומי - באתר זה תוכלו לשמוע וצפות בשיעורי דף יומי קצרים וברורים במיוחד, בכ13 דקות לדף גמרא.